דף הבית / משבר עולמי / תפקיד ישראל / לפתוח את השיבר לעולם

לפתוח את השיבר לעולם

תארו לעצמכם שאיזו מדינה קטנה על הגלובוס הייתה סוגרת את השיבר של המים שאנחנו שותים. אין מים, יתייבש העולם. ועל אותו עיקרון, תארו לעצמכם שהיה שסתום כזה ששולט על זרימת החמצן שאנחנו נושמים, ואותה מדינה פצפונת הייתה סוגרת אותו. אין אוויר, תיחנקו. מה היינו מרגישים כלפי המדינה הזאת? איך היינו מתייחסים לתושבים שלה? איך היינו "מברכים" אותם?

אם היינו מסתכלים דרך העיניים של חכמת הקבלה וסורקים את כל מקרי השנאה שחווינו השנה: האנטישמיות המתפרצת בעולם, המהומות האלימות בירושלים, התגובות האכזריות לאסון במירון מצד שונאי ישראל, היינו מגלים לתדהמתנו שהמדינה הקטנה שיושבת על השיבר של העולם היא לא פחות ולא יותר, אלא… אנחנו. עם ישראל, מהתרשלות בתפקידו הרוחני, עושה פקק בצינור שדרכו צריך לעבור אור לגויים, לזרום רוח של אחדות לעולם.
זו לא משמרת חולפת, זו משרה קבועה. כל המקובלים כתבו על התפקיד הייעודי שלנו כלפי האנושות, שבגללו אנחנו סובלים ובזכותו אנחנו משגשגים. ספר הזוהר המשיל את ישראל ללב בגוף האנושות: "ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל" (פנחס, סעיף 152).
הלב שלנו חלש, כמעט ואינו פועם. באופן יחסי למה שהעולם סופג מאיתנו, הוא מתנהג כלפינו ברכות. אבל הרכות היחסית של היום יכולה להתחלף מחר באכזריות מוחלטת, ולהתגבר עד שנפנים היטב את ייעודנו ונממש אותו, נתלכד באחדות ואהבה ונייצר אווירה של ביטחון ושלווה.
לכן אנחנו צריכים למהר לשאול את עצמנו מספר שאלות גדולות וגורליות: האם אנחנו מבינים למה שונאים אותנו? רגע לפני שפולטים תשובה לקונית "כי הם מקנאים בנו", צריך לזכור שהאנטישמיות היא תופעה שקיימת מימי קדם. מיום שנוסדה האומה הישראלית בבבל העתיקה, קיימת כלפינו שנאה עזה. אברהם הקים את האומה, נמרוד היה הראשון למרוד ולרדוף אותה.
ועוד שאלה שצריכה להישאל: האם אנחנו יודעים איך לרפא את האנטישמיות? האם אנחנו ערים לכך שאפשר לרפא את השנאה אלינו רק על ידי מימוש התפקיד שהועידה לנו ההשגחה העליונה, שלשמה קיבץ אברהם את האומה? האם אנחנו מודעים לכך שכדי לפתור את בעיות העולם עלינו להתחבר, וכל ניסיון אחר יהיה כמו כוסות רוח למת?
ושאלה שלישית ואחרונה: האם אנחנו מוכנים למעמד רוחני כזה? האם אנחנו ערוכים לקבלת הסברה והדרכה לקראת חיבור ייעודי שתכליתו להיות אור לגויים?
אם התשובה על שלושת השאלות האלו היא "לא", אז לפחות עלינו להיות ערוכים לתקופה קשה מאוד, לזמנים שהפילוגים והפירודים בינינו יהיו הולכים ומצטברים, מצטברים ומתגברים. אנחנו נמצאים בנקודת הכרעה, החשבון איתנו נעשה סמיך ומדויק.
הטבע, ההשגחה, הכוח העליון – אחד הם, ויש להם חוק אחד בל יעבור. החוק הוא אלטרואיזם, נתינה – להבדיל מהחוק הטבעי לפיו אנחנו מתקיימים, האגואיזם. בין חוק הטבע לחוק שמוטבע בחברה האנושית צריך להיות מתאם, נַגָּד, שיבר. אלו אנחנו. העם שנבחר, אשר צוּוה לבחור באהבה על פני השנאה, להפוך את תכונתו לתכונה דומה לפעולתו של חוק הטבע, וכך לפתוח את הברז לצינור שישקה את העולם בשפע עצום.
לכן אנחנו צריכים בראש ובראשונה להיות יותר רגישים למצבים שהעולם עובר, להבין שהוא סובל מאוד ולא מסוגל לעשות דבר עם מצבו. ושנית, להגיע להכרעה מהירה שמכאן והלאה אנחנו מתחילים לתקן.
בואו נתחיל. נתנהג טוב מעתה. מיד נראה איך אומות העולם כמו השתקפות במראה יגיבו בהתאם. ככל שנהיה טובים יותר זה לזה, נתנהג בינינו בהתאמה לחוק הרוחני שעליו נוסדנו כעם "ואהבת לרעך כמוך" – בלי קשר לדת, למנהגים, לכלום – רק התקרבות אנושית פשוטה בינינו, נראה כמו קסם, שכך גם העולם נוהג כלפינו.
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8SiP4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest