קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"להרים את האחדות מן העפר". האמירה הזאת ממסכת יבמות מסכמת את הסיבה לכל האסונות שפוקדים אותנו. ואם לא די במילים החודרות האלה, אז בא רבי שמעון בר יוחאי לפני כאלפיים שנה ומצביע על עם ישראל, ש"הם הגורמים במעשיהם עניות וחרב וביזה ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו" (תיקוני הזוהר, תיקון ל').
עם ישראל הוכיח שוב בימים האחרונים שהוא יודע להתאחד בעת משבר. לרגע נעלמו הוויכוחים המתלהמים מהשיח הישראלי האלים. האסון הכבד בלם והשתיק הכול באחת. אבל רגע לפני שהאש תכבה והחיים ישובו למסלולם עד לפורענות והאסון הבא, עלינו להסכים שאין באחדות הזאת אמת של ממש. זו אחדות מדומה, מלאכותית, שמתעוררת בשעת צרה, כשתמונות קשות רודפות אותנו. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג המשיל את הרגעים האלה ל"אגוזים המאוחדים מבחוץ על ידי שק העוטף ומאגד אותם, אשר האיחוד הזה אינו עושה אותם לגוף מלוכד, וכל מה שחסר להם הוא הליכוד הטבעי מבפנים" (מאמר "האומה").
כשעם ישראל מלוכד מבפנים, מחובר באהבה על פני כל הסכסוכים והמחלוקות, הקטנים והגדולים, כל הצרות חדלות. כי "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות", כמו שכותב "מאור ושמש", "וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם". אז הלבבות שוקטים ונחים, ואין פגע ושטן, ואין כוח שלילי הרסני שבא להחזיר אותנו למוטב בדרך ייסורים.
האחדות הרוחנית – שבה מתגלה הכוח העליון, מקור כל הכוחות החיוביים והשליליים – היא לא רק חומה בצורה שמגנה עלינו מפני צרה, מלטפת ומנחמת אותנו בשעה קשה, אלא היא גם מורָה ומכוונת, מנתבת אותנו ליעד הנכון שלנו כעם. האחדות הרוחנית מאגדת את הלבבות שלנו ללב אחד, מאירה את הדרך החשוכה, מאחה כל שבר ומרפאת כל כאב. היא מחייבת אותנו להתבגר, לבקר, להתכוון.
אין כאן שום קריאה לזנוח הקמה של ועידת חקירה ממלכתית שתמצה את הדין עם האחראים והאשמים באסון, אבל לצד התייחדות עם זכר ההרוגים, חשוב להקדיש את הימים הקרובים גם כדי להתעמק בחורבן הנצחי שלנו: שנאת חינם.
כל עוד אנחנו לא מרגישים עם אחד, צרות ואסונות ימשיכו לפקוד אותנו. יש לנו חובה מוסרית ורוחנית עבור האנושות כולה: להיות אור לגויים. להיות מאוחדים בלב אחד ולהקרין לעולם כולו מכוח הטוב שבינינו.
אין דבר פתאומי, אין אירוע מקרי, אין עוד מלבדו. הכול קורה מידה כנגד מידה, והיחס הפנימי שלנו לטוב או לרע, משליך ישירות על הרובד החיצוני. הרשלנות הקודמת והמצטברת שלנו באהבת אחים היא אשר הובילה את המערכת לתגובה קשה ואסון מחריד, ומחר האדישות והפלגנות החולנית יכולות לגרום לנו לתאונות דרכים קשות או לחדירה של מחבלים. האפשרויות רבות ומגוונות, הסיבה אחת ויחידה: כולנו אשמים כעם, וההתנהגות הקשוחה בינינו, האטימות והאגואיזם ששוררים בינינו, הם שמביאים את ההשגחה העליונה להיות קשוחה כלפינו.
החיים אינם יכולים להימשך כפי שהיו קודם. אנחנו חייבים לתת דין וחשבון כלפינו כעם ולהפיק לקחים, וכאן הבחירה החופשית שלנו, לבחור באחדות ואהבה על פני פילוג ושנאה. ככל שנהיה יפים וטובים זה עם זה, נתקשר קצת יותר לפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", ולא משנה מי ומה – דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, גברים ונשים – אז במאמץ להתקרבות האנושית בינינו נעורר יחס חיובי מצד העליון, כוח יפה וטוב.
אסור שהאסון הגדול הזה יסתיים בדיונים בבתי משפט, בהתכסחויות תקשורתיות או במחשבות ומילים רעות זה כנגד זה. אסור שנחמיץ את השעה ולא נשקם בינינו את מערכת היחסים החברתית, הרוחנית, המטרתית, שמצופה מאיתנו כעם.
ספר הזוהר הקדוש כותב על "אלו החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה, מִתְּחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה, ואחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. המילה 'גם', באה לכלול עימהם השכינה" (פרשת אחרי מות, סה).
זה הזמן לחבק אל ליבנו את המסר של האחדות הרוחנית. כך נכבד את מי ששילמו בחייהם, כך נעניק חום וכוחות אדירים למשפחות השכולות, כך נתחזק יותר ונהפוך את האסון להזדמנות.
