לפרוץ את המחיצה

laitman_2010-12-26_0785_us-70.jpg

מתוך שיעור מס' 2 במרכז "קבלה לעם" – מוסקבה.

הבעיה עם הרגשת העולם הרוחני, כלומר של הנפח המלא והשלם שבו אנחנו קיימים היום, זו הבעיה של התפיסה שלו. אנחנו גם עכשיו נמצאים בתוך הנפח הזה יחד עם כל הטבע, שבינתיים נסתר מאיתנו. אך על ידי החושים הגופניים הגשמיים שלנו אנחנו מרגישים רק חלק קטן ממנו. עלינו לכוון את עצמנו בכזאת צורה, כדי להרגיש לא רק את מה שנכנס ברצון האגואיסטי הקטן שלנו. כי הרי מספיק לאגואיזם לרצות משהו, ואנחנו פתאום קולטים את מה שלא שׂמנו אליו לב מקודם.

לדוגמה, אני מתחיל לעבוד בעבודה חדשה, ושָם אני מתעסק בחומר חדש, תופעות חדשות, וכעבור פרק זמן מסוים אני מתחיל להרגיש את מה שאני עובד איתו. אנחנו מכוונים את עצמנו לתפיסות דקות יותר בכך שיוצרים בתוכנו מודלים של תופעות וחפצים שאיתם יש לנו עסק. נגיד חרט מרגיש את המתכת לפי הצליל, לפי תנועת החיתוך. ובני אדם הקשורים עם הטבע, מבינים אותו לפי סימנים שאינם ידועים לנו. נבראנו כך שהעולם הסובב מצטייר לנו במערכת תלת-מימדית של קואורדינאטות. אך האם זה באמת כך? יצורים אחרים תופסים את העולם בצורה אחרת לגמרי: לפי ריחות, לפי גלי חום או גלי שמיעה קצרים וכולי.

כמה שנרחיב את טווח התפיסה של העולם הזה, אנחנו תמיד נתקלים באותה ההגבלה עם עצמנו, עם היכולת שלנו לקבל, לשאוף ולספוג פנימה. באופן כזה אנחנו מגבילים את התפיסה שלנו ולא מרגישים את העולם הגדול שנמצא מסביבנו. בהדרגה אנחנו מתחילים להתקרב להבנה של התופעות האלה או לפחות להרגשה שזה באמת כך. אך קשה לנו להסתדר עם זה, קשה לעבוד עם הבעיה הזאת, כי הרי כך בנוי הגוף שלנו.

והנה, כתוצאה מההתפתחות הגשמית שלנו, נהיה לנו ברור שאנחנו פשוט עיוורים. איננו רואים היכן אנחנו נמצאים, איננו רואים כיצד לחיות. זה מביא אותנו לייסורים גדולים שכל הזמן מצטברים. מצד אחד אנחנו מתפתחים, ומהצד השני לא יודעים לאן ואיך, לא יודעים מה לעשות עם עצמנו. בסופו של דבר, זה נהיה פשוט עניין של הכרחיות, לפרוץ את המחיצה המפרידה אותנו מהעולם האמיתי. אנחנו חייבים להבין אותו, מפני שלא נוכל להתקיים כך הלאה. אנחנו כבר רואים שקיימת כאן איזו הגבלה פסיכולוגית. אם זה בנו ואם מחוץ לנו, אנחנו חייבים להתגבר עליה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 16.01.2011

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest