דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעלות בכל יום להר חדש

לעלות בכל יום להר חדש

ההבדל בין הזכר והנוקבא, בין הבורא והנברא – הוא בהפכיות שלהם, שאת ההפכיות הזאת אנחנו אפילו לא מבינים. מה שהוא טבעי עבור הזכר, יכול להתבטא בטבע הנברא רק בכוונה שהוא הרוויח על ידי היגיעה שלו.

טבע הבורא (ז"א) הוא השפעה, ובנוקבא (הנברא) ההשפעה יכולה להיות רק בכוונה. ואם הכוונה הזאת נכונה, ההשפעה מתבטאת אצלה בכך שהיא מקבלת, וכמה שיותר.

אם כן, הכלי הרוחני שעלינו לפתח נמצא למעלה מהרצון – בכוונה. ולכן אנחנו לא מבינים כיצד ניתן לעשות בו חשבונות.

כאשר האדם מתחיל ללמוד הוא רואה לאחר זמן מסוים שנמצא לפניו הר, ובפסגתו עומד היכל הבורא שאליו הוא צריך להגיע. אך ככל שהוא מתקדם אליו יותר, כך הוא נדחה ממנו ומתבלבל יותר ויותר. ובכך דעת התורה הפוכה מדעת בעלי הבתים. הרי מי שמתקדם בעזרת האגו שלו – כל הזמן מגביר את הכוחות שלו, את הידע שלו, את הביטחון, את ההבנה, ומרגיש את התמיכה ההולכת וגוברת.

אך מי שבאמת מנסה לעלות להר הבורא, צריך יותר ויותר להתנתק מהקרקע היציבה ולכן הוא חווה יתר בלבול וחוסר הבנה. והוא צריך לקבל את הדחייה הזאת דווקא כעזר שהוא זקוק לו כדי לבנות את הכלי הרוחני שלו (את הנוקבא) בדומה לזכר, למשפיע (לבורא), כשהוא לוקח ממנו דוגמא.

הקושי בהתקדמות האמיתית הוא בכך שהיא לא תואמת להבנתנו הבריאה אלא דורשת מאיתנו להכניע את עצמנו ולקבל את התנאים שהבורא הציב לאדם.

לכן בדרך להיכל מופיעים כל הזמן שומרים ושוטרים שאינם מתפשרים – בכל פעם יש להם כוחות יותר ויותר גדולים, והם זורקים את האדם מהגובה שאליו הגיע. הרי בכל פעם שהאדם מגיע לאיזשהו שינוי בעצמו, הוא מתחיל להבין אותו. וההבנה הזאת הורסת את הכלי הרוחני שלו, מפני שכל הכלי הוא באמונה למעלה מהדעת! וההבנה מוחקת אותו.

וכדי לעזור לנו לא להיתפס לידע שלנו אלא להתקדם עוד ועוד באמונה – למעלה ממנו, זורקים אותנו מההר ומחייבים אותנו להתחיל שוב מאפס. אבל בכל פעם אנחנו מגיעים לגובה גדול יותר, כלומר אנחנו מסוגלים לוותר על האגו שלנו, בצורה זו או אחרת – בעזרת האור המחזיר למוטב.

וכך, עד שלא יישאר לאדם כלום – והוא יתעלה לחלוטין מעל הרצון לקבל שלו, ויגיע למסירות נפש אמיתית. ואז הרצון שלו, הנוקבא שלו, תהפוך בצורתה החיצונית להיות דומה לחלוטין לטבע הגברי, לתכונתו הפנימית של הבורא, ויתבצע הזיווג שלהם – של הזכר והנוקבא. הרצון שלנו יתלבש מבחוץ על הבורא.

כל העלייה טמונה בלהכניע את עצמנו ולקבל את צורת המשפיע. אם אני מוכן לכל מה שיגיע לי ממנו ומסכים לבטל את עצמי, אני אוכל להפוך ללבוש החיצון ביותר שלו. ואז תגיע ממנו השפעה בצורת האור המקיף ותתחיל לבנות אותי מחדש. על זה נאמר, שבכל יום הנוקבא שוב נעשית בתולה, והבורא בונה ממנה כלי חדש. כלומר, צורת המשפיע בונה מהאדם את הרצון התואם לה, את הכוונה הנכונה.

מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 17.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האם המכשולים הם נזק או תועלת?
כיצד לשוט במפרשים פרושים כנגד הרוח
מהופכיות לשלמות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bPDTz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest