דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעורר את האדמה הקפואה

לעורר את האדמה הקפואה

כל העבודה שלנו היא לגלות בתוכנו את היכולת להרגיש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים. המציאות הזאת קבועה ונצחית, ורק חסרים לנו כלי הקליטה שיוכלו לזהות, להרגיש, לתאר ולגלות אותה.

אך לשם כך אנחנו צריכים שיהיו לנו הרצונות הנכונים, הכלים הרוחניים שאותם אנחנו עצמנו מכינים בתוכנו. וההכנה נעשית בשני שלבים: תחילה באה הבקשה שלנו לתיקון הרצון, התפילה (מ"ן), ולאחר מכן, קבלת התשובה מלמעלה (מ"ד), הכוח העליון שמגיע ומתקן אותנו.

אנחנו צריכים להרגיש בתוכנו לעומק, גם את התפילה הזאת (מ"ן) וגם את התשובה עליה (מ"ד), בכל הפעולות שלהן, מפני שדווקא הן בונות בנו את אותם החושים שבעזרתם נוכל לגלות את האור העליון, את הבורא. לכן נאמר: "לא ניתן להשיג דבר ללא כוח התפילה". הרי אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך הזה בצורה הכרתית, כשאנחנו מקדימים אליו את הרצונות העצמיים שלנו.

אולם נשאלת השאלה, היכן ניתן לקחת את הרצון הנכון לגילוי האור העליון, לגילוי הבורא, לתכונה ההפוכה לנו, שאליה אנחנו בכלל לא מוכנים? כיצד ניתן לבקש על זה ולרצות את זה?

אנחנו כביכול כבר רוצים בעצמנו את ההתפתחות הרוחנית ומחפשים כיצד להתקדם, אך ברוב המקרים, אנחנו מוצאים את עצמנו בחושך מוחלט ובערפל, כאילו התעוררנו מוקדם בבוקר ועדיין איננו יכולים להבין מה קורה איתנו, מהיכן אנחנו ובשביל מה, על מה לחשוב, מה לרצות?

אני פותח ספר או שומע שיעור, ואין בתוכי שום תגובה כלפיהם. אז כיצד אני יכול להכין את עצמי, לכוון את עצמי לצד הנכון, בזכות מה? הרי התפילה צריכה להיות מתוך הייסורים של הרצון האמיתי שלי, מתוך עומק הלב.

וכאן צריך להבין, שכל העבודה שלנו היא להכין את התנאים ליציאה המהירה של הרשימות. ולשם כך אני צריך להשתדל ליצור עבורי את התנאים הנכונים: לארגן את הלימוד, להשתתף בהפצה, בקשר עם הקבוצה, ולדאוג להשפעתה של הסביבה עליי. הרי רק השפעה חזקה מצד הסביבה תעזור לזרז את יציאת הרשימות מתוך ההסתרה, מתוך השבירה.

כשאנחנו נכללים בתוך סביבה כזאת, אנחנו מושכים אלינו דרכה את האור הכללי, והוא מתחיל להשפיע עלינו, כמו שהקרקע משפיעה על הגרעין שנזרע בה. וכשהגרעין הזה מרגיש כיצד הקרקע משפיעה עליו, הוא מתחיל להתעורר לחיים.

הגרעין שלנו כבר נזרע בקרקע, ונמצאים בתוכנו כל הגנים ההתפתחותיים (הרשימות) הדרושים, כל השרשרת שלהם, והתפקיד שלנו הוא רק לעורר את הקרקע הזאת שמסביבנו, כדי שהיא תתחיל לפעול עלינו. אם אנחנו עובדים בצורה נכונה ואינטנסיבית, ומנצלים את כל האפשרויות, אז זהו הדבר היחידי שנדרש מאיתנו.

אם כך, התפילה שלי אינה מכוונת ישירות לבורא. כביכול אין לי למי להתפלל, אינני יודע מי הוא. התפילה מתחילה מזה שעליי להעמיד את עצמי בצורה נכונה תחת השפעת אותם התנאים שניתנו לי. וברגע שאני כבר נמצא בסביבה הזאת, אני יחד עם כולם ועם ההשתוקקות שלי להתפתחות הרוחנית (עם הרשימו שלי), פונה לאותו הכוח שמשפיע מתוך "הקרקע" על "הגרעין", דרך הסביבה על הרשימו שלי. דווקא את הכוח הזה אני רוצה לעורר, אליו מכוונת התפילה הנכונה שלי.

ותזכור, שהאור העליון, הסביבה והבורא נמצאים במנוחה מוחלטת. האדם הוא זה שמפעיל את כל האמצעים האלה. על ידי הרצון שלו הוא מפעיל את כל המערכת הזאת, וגורם לה להתחיל לעבוד עליו. אחרת היא תישאר בהקפאה, במצב המתנה…

מתוך שיעור בנושא "תפילה", 09.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
סוד לידת האדם/הכוונה
התפתחות רוחנית: מעובר עד אדם
האם אני בכלל קיים או לא…?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SrAvy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest