קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בתקופת ההכנה לתיקון, סדר העבודה הפנימית הוא כזה: בכך שאני רוצה להתחבר עם החברים, אני לוחץ על עצמי ומשקיע מאמצים. כתשובה לכך מאיר עליי האור, הכוח, שעוזר לי להתחבר. לבסוף אני מסיים את החיבור, ואז מייד מתגלה לי האח"פ של המדרגה היותר עליונה, שהרצון לקבל שלה עוד יותר תחתון, יותר עבה משלי. באופן כללי, אני מרגיש את עצמי בגלות עוד יותר גדולה.
יוצא, שככל שאני משתדל להגיע לטוב, כך אני יותר שוקע ברע. אבל בשקיעה הזאת ישנם שני מצבים: מצד אחד, אני בכל זאת זוכר את החיבור שהושג, את ההתקרבות עם החברים, ומצד שני, מתגלה לי עכשיו רצון מקולקל חדש, עוד יותר גרוע מהקודם.
באופן כזה, בזמן הגלות אני גדל בצורה הדרגתית ולא בצורה ליניארית. בכך שאני משיג חיבור אני נופל, אך לא במדרגה אחת, אלא בשתי מדרגות. כי בתחילה הרי עליתי לחיבור (+), ואחר כך נפלתי לניתוק (-) ולכן מרגיש עכשיו נפילה כפולה (x2). ואחר כך הכול חוזר על עצמו שוב ושוב: אני עולה ושוב נופל עוד יותר למטה.
אני תמיד נופל, לא מהמדרגה הקודמת של האגו, אלא ממדרגת העלייה, ולכן בגלל כל עלייה הנפילה הבאה היא פי שניים יותר גרועה. בפסגות אני עולה בהשפעה ובירידות אני יורד בקבלה ובקליפה.
כך האדם מרחיב את הכלים שלו, בכך שמגדל את הטוב בהתאם לרע ובזכות זה מתקדם קדימה במשך 400 שנות הגלות.
הגלות מתחילה כשאנחנו ניגשים לחיבור בתוך הקבוצה, ומסתיימת בזה שנתנו את כל הכוחות שלנו לחיבור, ואנחנו מגיעים לחוסר היכולת להתחבר.
במשך התהליך אנחנו מתחברים והופכים לעם ישראל. זאת כבר לא אותה הקבוצה הקטנה, שירדה בשלב כלשהו למצרים בגלל עימותים פנימיים, כמו למשל, העימות בין יוסף ואחיו. ממצרים יוצא העם מאוחד, למרות שמתוך החיבור הזה עדיין אי אפשר להשיג את האלוקות. בשלב הנוכחי צורת האיחוד מתגלה כשליטת הרצון לקבל. רק במאמץ האחרון מתרחשת הבריחה והיציאה מהאגו.
באופן כזה, ברוחניות אנחנו גם כן פוסעים ב"שתי הרגליים": מחיבור לפירוד ושוב לחיבור. כל פעם גדל ה"פרעה" וכנגדו גדל "משה", ואחר כך מתגלה הבורא… כל האבחנות הללו הופכות ליותר ויותר גדולות, ואיננו בורחים מהן, אלא ממשיכים בעבודתנו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו
גלות היא פרידה מהאחים
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד
