זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו

מחר מתחיל חג הפסח. אנחנו צריכים להבין מה זה אומר.

ראשית, "פסח", זהו המצב החשוב ביותר. בכל התיקונים שבהמשך אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". מדוע? מפני שזה אותו היסוד שממנו והלאה מתחיל סולם המדרגות הרוחניות.

שנית, "פסח", זאת הלידה הרוחנית של האדם.

שלישית, מדובר על החושך שבו אנחנו בונים את הבסיס, את ההכנה לתיקונים שלנו. כי אין לנו יותר מה לתקן, חוץ ממה שמתגלה ב"מצרים". השנים הללו של ההכנה, מצד אחד הן מועילות, משום שבהן אנחנו מבררים את הכלים המקולקלים שלנו, ומצד שני, הן מאוד קשות, כי בכל זאת גלות זה דבר בלתי נעים.

אבל בעצם הכול תלוי איך אנחנו מקבלים את המתרחש, בכך שמשתוקקים להשיג, להבין, להכיר את המצב הזה, עד כמה שבקבוצה אנחנו מודעים להכרחיותו, עד כמה שמסוגלים להרגיש בו את הפריחה.

בדיוק כפי שימי הביניים הייתה תקופה קודרת בהיסטוריה, שאופיינה באי נוחות, בגסות של בני האדם, באכזריות האינקביזיציה, התוקפנות הדתית, האנשים היו בעלי אופי בהמי. אבל, אם חודרים לעומק, אז אנחנו רואים שדווקא זה הפך להכנה לפריחת הרנסנס, להתפתחות המדע וכל שאר ההישגים.

עד סוף ימי הביניים האנושות השיגה כלים גדולים. אחר כך החלה הפריחה התרבותית והגיעה תקופת ההשכלה, שבמהלכה השתמשנו במה שהכנו מקודם. עכשיו אנחנו מגיעים לתוצאות, למשבר: כל הכלים מוצו, ואין יותר מה לעשות בעולם שלנו.

אם נערוך הקבלה לרוחניות, אז ההכנה הנוכחית תאפשר לנו להגיע עד לגמר התיקון ולנצל בצורה הנכונה את כל הכלים שלנו. כי בתקופת גלות מצרים אנחנו מגלים את כל הרע שלנו. דווקא בגלל זה כל התיקונים נקראים "זֵכֵר" ליציאת מצרים.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 05.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
למצרים כקבוצה, ממצרים כעם
הבריחה לאחדות
הקפיצה אל החרות