למעלה ופנימה

שאלה: לֵמה אנחנו מתכוונים כשמצביעים עם האצבע למעלה, כאילו לשמיים, כאשר אנחנו מדברים בחכמת הקבלה על משהו עליון? ולֵמה אנחנו מתכוונים כשמסמנים פנימה?

תשובתי: כשאנחנו מצביעים כלפי מעלה, אנחנו מורים שהתכונה הרוחנית היא נעלה יותר, שההשפעה "גבוהה" יותר מהקבלה. הבורא אינו יושב למעלה בשמיים, אלא הבורא זו תכונת ההשפעה והאהבה שממלאה את כל המציאות, את הרצון. אבל לגלות אותו, כממלא, אפשר רק במידת השתוות הצורה אליו בתכונת ההשפעה והאהבה. לשם כך, אנחנו מתפתחים בהופכיות אליו, בתכונת הקבלה והשנאה, ובמידת התיקון שלנו אנחנו מגלים את הבורא, כמילוי (אור שממלא את הכלי), ומה שחשוב עוד יותר, שמשיגים את מחשבת הבריאה שלו, את התוכנית, את המטרה, ומזה גם את כל היחס שלו לנברא.

וכשאנחנו מצביעים פנימה, שכאילו הרוחניות נמצאת בתוכנו, אנחנו בכך מדגישים, שהיא יותר חשובה וקובעת, יותר עמוקה, נסתרת ויקרה.

ידיעות קודמות בנושא:
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
פיזיקה וליריקה
מגבר בעוצמה פי 620