למי יש חיסרון גדול יותר לחיבור?

שאלה: איך העבודה שלנו על הערבות קשורה לכל שאר האנשים בעולם?

תשובתי: אצל האנשים בעולם קיים החיסרון לחיבור מתוך השבירה, מתוך המצב הרע, מהרגשת המשבר. ואצלנו לא. אנחנו מרגישים טוב, אנחנו ממתיקים את הרצון לקבל שלנו על ידי הלימוד, ובכך אנחנו "סותמים" אותו. אפילו את החיסרון שהם מרגישים, אנחנו איננו מרגישים.

להם חסר אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ואצלנו הכול בסדר, הרי מובטח לנו משהו נעלה הרבה יותר. אמנם עדיין לא השגנו את זה, אך אנחנו כבר "מרחפים" מעל לרצונות הגשמיים.

אם כך, החיסרון של העולם החיצוני גדול הרבה יותר מהחיסרון שלנו. האנשים סובלים מבוקר עד ערב, לא יודעים מה לעשות, אין להם פיתרון, ואצלנו הכול בסדר, לנו הכול מובן, אנחנו כמעט צדיקים.

אז מי גרוע יותר, מי רחוק יותר מהמטרה לפי החיסרון שלו: הם או אתה? – אתה גרוע יותר. אם כך, כדי לחייב אותך לעזור להם, לתקן אותם, הם מפנים אליך את שנאתם. כך דוחפים אותם הכוחות שפועלים במערכת הכללית. האור משפיע עליהם, כדי שהם בתורם ישפיעו עליך. הרי החיסרון שלהם גדול משלך. ולכן הם מגיעים אליך עם השנאה, שתוצאותיה יהיו קשות מאוד, אם תמשיך להתמהמה.

שאלה: האם אני יכול לעשות משהו מלבד העבודה על הערבות בקבוצה?

תשובתי: יש לעבוד בקבוצה על הערבות, דווקא כדי לשפוך אותה לעולם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 26.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הבעיה ישנה, הפתרון אינו נראה לעין
להסכים לערבות
הדגש העיקרי של הערבות