למי אני מתפלל?

הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יודעים איך לתאר לעצמנו את הבורא: האם סתם לדמיין לעצמנו משהו? וכאן אנחנו שוכחים את העיקרון של "בתוך עמי אנוכי יושבת" או "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

לכן, אם אני רוצה לגרום נחת רוח ליוצרי, אין לי שום אפשרות אחרת להתקרב לכך ולתאר את זה בצורה נכונה, אלא רק לבנות קבוצה, להתכלל בתוכה, להעלות את חשיבותה לגובה כזה, שהיא תהפוך לדבר החשוב והמוערך ביותר בעיניי, מעל לכל המציאות הזאת, כמו האלוקים.

ואז הקשר בין החברים יתגלה בי כמו הכוח העליון, שממנו אני מתפעל, שאליו אני מתפלל, שממנו אני מבקש. וכל העבודה שלי תהיה רק לצורך זה.

אחרת, יישארו רק המילים היפות: "להשפיע נחת רוח לבורא", עם כוונות לא אגואיסטיות", "לא על מנת לקבל פרס", "דבקות בבורא"… עם מי אני אהיה בדבקות? למי אני אשפיע? כל זה יהיה לגמרי לא מובן לי, בלתי ניתן למימוש, מעורפל ונעלם מההרגשה שלי.

לכן, כשאנחנו מדברים על הבורא וכל הזמן מתבלבלים ולא מבינים כיצד להתייחס למושג כזה לא מובן ובלתי נתפס בחושים שלנו, אנחנו צריכים לזכור שזהו הכוח הכללי שמתגלה בתוך הקבוצה. הכוח העליון הזה הוא בעצם הבורא.

אז למה נאמר שאין אף אחד חוץ מהאדם והבורא והיחסים ביניהם? היכן כאן העניין של הקבוצה? וכאן צריך להיזכר שזאת לא קבוצה של אנשים שונים, אלא קיימת רק נשמה כללית אחת, והאדם צריך לתת יגיעה כדי לחזור לתפיסת המציאות הנכונה.

ואז הוא יראה שכל זה – זו הנשמה הפרטית שלו. והכוח הכללי שממלא את הנשמה שלו – הוא הבורא.

צריך להתעלות במקצת מעל לראייה הגשמית, שמראה לנו גופים פיזיים בעולמנו הגשמי, שכביכול נמצאים לפנינו וניתנו לנו רק לצורך העבודה.

תשתדל לתאר לעצמך מימד עליון יותר, לתאר את כל המציאות כמו הכלי האחד שלך, כמו הרצון האחד שעכשיו, בתוך הדמיון שלך – שנקרא היצר הרע – מתחלק להמון חלקים. אבל בזכות המאמצים שלך לחבר את החלקים האלה יחד, אתה תגלה בתוך החיבור הזה את הכוח הכללי, שייקרא "הבורא שלך".

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 09.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בקבוצה תמצא את הבורא
הסביבה במקום הבורא
הבורא מושג לפי מעשיו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Y5Sz0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest