למה הבורא כל הזמן מנענע אותנו?

מתוך סדנה מס' 1 בכנס גאורגיה

אנחנו נמצאים באופן קבוע תחת ההשפעה של הכוח האחד והיחיד של הבורא, אין עוד מלבדו. למה הבורא כל הזמן מבלבל אותנו? או שאנחנו ישנים, או שפתאום קופצים, מתפעלים, שמחים, ופתאום שוב לא יודעים לאן ללכת. אולי עדיף יותר קרוב לחברים, אולי להתרחק מהחברים, מהקבוצה, פעם יש לנו מצב רוח טוב, ופעם פתאום מצב רוח רע. מה הוא רוצה מאיתנו, בזה שכל הזמן זורק אותנו מצד לצד? למה הוא לא נותן כיוון נכון, התפתחות נכונה, כמו בכל מקום, אצל כולם?

בדת למשל נאמר: "תעשה כך והכול יהיה בסדר. אם תעשה אחרת, אז יהיה רע". הכול ברור. אנחנו גם מלמדים את הילד הקטן: "זה אסור, זה רע, תעשה כך ויהיה לך טוב".

בכל מקום בעולם הכול, פחות או יותר מובן, חוץ מהעבודה הרוחנית שלנו. אצלנו מתרחש משהו לא מובן לחלוטין. אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה תסבוכת ובלבול: מה שהבנו אתמול, היום כבר לא מבינים, אפילו לא יכולים לחזור לֵמה שהיה אתמול.

למה הבורא עושה מאיתנו אנשים שנזרקים ממצב אחד למשנהו, ממסקנות כאלה למסקנות אחרות? אם הוא אחד, יחיד ומיוחד, אם הוא מההתחלה ועד הסוף פועל ככוח אחד ויחיד שמנהל אותנו, אז מאיפה מופיעים בנו כאלה מצבים שונים, כי הרי רק הוא מנהל אותנו? ודבר נוסף, למה נעשה כך כדי להביא אותנו למצב של חוסר אונים גמור, למצב לא מובן, איפה שלא הרצונות שלך ולא המחשבות שלך, לא יכולים לייעץ לך משהו?

שאלה: בשביל מה הוא עושה את זה? אם, נניח, שזה הכוח האחד והיחיד מסוגל לנער אותנו כך מצד לצד, אז למה הוא מזמין בנו כאלה מצבים, שככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך מופיעים אצלנו יותר ספקות וסיבוכים למיניהם? מה, הוא לא רוצה שאנחנו נתקדם אליו?! הוא לא רוצה שנהפוך להיות יותר חכמים וחזקים?! יש מטרה, יש שיטה, יש הכול. למה אנחנו כל פעם חווים איזה שהן הרגשות ודעות חדשות ומנוגדות? מה בכלל מתרחש?! בשביל מה הוא צריך את זה?!

תשובתי: הבורא כל הזמן מציק לנו, כדי שאנחנו נבין את חוסר האונים שלנו ובסופו של דבר נפנה אליו. למה הוא כל הזמן מנענע אותנו כמו במכונת כביסה? כדי שאנחנו נאבד את התמיכה מתחת לרגלינו וניאחז בו.

מתוך סדנה מס' 1 בכנס בגאורגיה, 05.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להיאחז בבורא דרך הקבוצה
תנועה מודעת לעבר הבורא
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"