ללא ידיים

שאלה: מה לעשות אם לאחר שבדקנו את הצרכים והחסרונות של החברים אנחנו רואים שלא יכולים לעזור להם, לא יודעים איך למלא את צרכיהם?

תשובתי: אז אנחנו מתפללים, מבקשים עזרה.

שאלה: איך לפנות בצורה נכונה עם בקשה, עם תפילה, כדי שהיא תביא את המאור המחזיר למוטב?

תשובתי: לשם כך צריך להתייחס לבעיה של החבר כאילו שזו הבעיה שלך.

שאלה: אבל אני בעצמי לא יכול לשנות את עצמי?

תשובתי: נכון, רק החברים יכולים לשנות אותך. בדרך הרוחנית האדם רואה עד כמה הוא חלש. בדרך הרוחנית אני מגלה שנשארתי "ללא ידיים", אין לי שום אפשרות לעזור לעצמי ואני נתון לגמרי לחסדי החברה שלי. אם החברים ירצו, אז אני אתקדם, אם הם לא ירצו, אז אני לא אתקדם.

ואז אנחנו מגיעים לערבות האמיתית. כי לצורך ההתקדמות נחוץ לי הקשר עם החברים, ולכן אני מוכן לתת להם הכול.

ואחר כך להיפך: אני כבר לא רוצה שום דבר לעצמי ולא חושב על ההתקדמות שלי, אלא רק שתהיה לי הזדמנות לתמוך בהם, לעזור להם. זאת הערבות האמיתית.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 16.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לערוב לחיי החבר
העיקר שתהיו חיים ובריאים
תקשור את עצמך לקבוצה, כמו אונייה לרציף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pb6nm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest