קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אמרת לנו, לא להתבלבל בין הכנה לציפייה כלפי הכנס. אז מה ההבדל בין ציפייה להכנה?
תשובה: ציפייה לכנס, זה אומר שאני יושב בחיבוק ידיים, חולם ומצפה שעוד מעט יהיה כנס. שם יהיה טוב, אני אראה את החברים, נרקוד, נשיר. אני אראה עיר חדשה יפה ומיוחדת שלא הייתי בה אף פעם, וכולי. זה הכול ציפיות, חלומות. אני לא מוסיף מאמצים לצורך התממשותם, אלא פשוט מחכה שיבואו זמנים טובים.
הכנה, זה כאשר אני יודע שאין לי למה לצפות ולחכות, מפני שיהיה רק מה שאני אכין. בסוף השבוע תבוא השבת, כל העבודה נעצרת, ובהתאם למה שהכנת לפני השבת, זה מה שתקבל. אנשים שומרים לשבת את הדברים הטעימים ביותר, בכוונה קונים ומשאירים לשבת.
אלה סימנים חיצוניים המורים על פעולות פנימיות. אנחנו עושים את הכנס. אנחנו רוצים לגלות בו חיבור, אחדות, ערבות, כוונה על מנת להשפיע, שתחבר את כל הכוחות האלה ביחד, תחבר אותנו לרשת אחת שבה נתחיל להרגיש הכוח המשותף האינטגרלי. אנחנו נקרא לה הכוח העליון, מפני שהוא מעלינו, אבל אנחנו בונים אותו בעצמנו.
בורא, נקרא "בוא וראה". אם אנחנו נבוא, אנחנו נראה! למעשה, אנחנו כרגע בונים את הכנס. אחרת, תהיה לנו פשוט חגיגה בתוך העולם הגשמי, ולא יותר מזה.
אנחנו כל פעם מתקרבים יותר למצב פנימי יותר. לא כל כך מעניין אותנו איפה זה קורה וכמה יפה שם, אנחנו יותר מרוכזים בפנימיות, בתוכן הפנימי שלנו.
העיקר, זה אפילו לא ההרצאות. כמובן, שכשאנחנו שומעים אותן ביחד ומתפעלים, אז מתחברים במחשבה אחת, ברצון אחד. זה הכרחי, אבל הכי חשוב זה כל הזמן להיות בהכנה לאותו המצב שאנחנו צריכים לבנות. בבואנו לכנס, כל אחד צריך להביא איתו את ה"לבנה" שלו, שבעזרתה אנחנו נבנה את הכלי המשותף.
הלבנה הזאת צריכה להיות מוכנה מראש, ומוכנה לקשר. אני כבר עכשיו משתוקק לקשר הזה ומתאר אותו לעצמי.
מתוך שיחה על הכנה לכנס, 26.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שבת מעין עולם הבא
לפני, לפני, לפני!
לפני עלות השחר
