דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הכנה / יחידת הזנה לשעת חרום

יחידת הזנה לשעת חרום

שאלה: מדוע דרוש לנו לוח זמנים שהורגלנו אליו, הרי זה לא טוב כאשר העבודה הופכת להרגל וכבר לא דורשת שום מאמצים?

תשובתי: ודאי שהרגל פותר אותנו ממאמץ, אבל הוא מוציא ומחזיר אותנו מנפילה. ואחר כך אנחנו כבר ממשיכים להשקיע מאמצים כדי לרכוש את המדרגה הבאה.

אני נע בצורת גל (סינוסואידה) ובזמן הירידה מגיע עד לנקודה הכי תחתונה ומינימאלית שבה אני מאבד הכול. זוהי נקודה של נגזרת אפסית, אפס החיים. אני לא יכול לצאת משם בכוחות עצמי. בטכניקה, התנועה נמשכת הודות לכוח התאוצה, ובאלקטרוניקה משתמשים בקָבָלים, בסלילים, שבעזרתם אוגרים אנרגיה, שבה אני יכול להשתמש אחר כך.

בזמן העבודה, כאשר אני יורד, אני מטעין איזה קָבָל. וכאשר הוא נטען, אני יכול להשתמש בו ולעלות. יש היום כאלה מכוניות שפועלות גם על דלק וגם על חשמל. בזמן שאני נוסע על דלק אני ממלא את המצבר, ואחר כך יכול להשתמש בו וכבר לנסוע ללא דלק.

לכן, כאשר אני יורד ממעלה למטה, אני צריך לדאוג מראש איך להתכונן לכך שאוכל לצאת מהנקודה התחתונה ביותר. כיוון שאם אני לא הכנתי את עצמי, אז אני תקוע שם וזהו. לא יהיה לי שום כוח להמשך ההתקדמות. כדי לצאת מתוך המצב הזה, אנחנו עושים כל מיני הכנות, מתכוננים בקבוצה, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים ששום דבר לא עוזר, מפני שאני מת לגמרי, לא מגיב לשום דבר, לא רואה ולא שומע.

ובמקרה כזה עוזר לי רק ההרגל, שנעשה לטבע שני. אבל אני הכנתי אותו מראש, כמו קָבָל שהוטען. ההרגל הזה כבר הוטבע בתוכי, נמצא בתוך הטבע שלי, ועל ידו אני יכול לצאת מהירידה ולהמשיך הלאה.

מתוך שיחה על הכנה לכנס, 26.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תאגור דלק לעת צרה
אסור להישאר בירידה יותר מרגע אחד!
במקום הנכון, בזמן הנכון, למען המטרה הנכונה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest