דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לכל אחד משלו, ולכולם, את העיקר

לכל אחד משלו, ולכולם, את העיקר

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ט:

"ובהמבואר, מובן היטב כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה יש לו אלו שתי המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם שהם אומות העולם."

האדם בעולם שלנו נמשך לאותה החכמה, לאותו המקור, לאותו המילוי, שתואם לטבע הפנימי שלו. לכל אחד יש העדפות משלו: צבעים מיוחדים או צלילים מיוחדים, אורח חיים מיוחד. הרבה מכל זה אנחנו מקבלים במשפחה, ובכלל, כל האנשים הם שונים, ובכל זאת בספקטרום יש כל מיני סוגי אופי.

אדם יכול להתעניין במדע או במוסיקה, להיות שקט או פעיל, סגור או חברותי, נוטה לעבודה פיזית או שכלית, להתבטא כך או אחרת, כל אלה הן תוצאות של הרבגוניות שלנו. בהתאם לטבע הפנימי שלו, האדם בוחר לעצמו את העיסוק התואם, בוחר אמצעים כדי להצליח בחיים.

וגם אנחנו לא יוצאים דופן. כל אחד מאיתנו עבר את הדרך שלו, וברגע מסוים החליט לשנות את העדיפויות, לעסוק במשהו אחר. זה קרה מפני שהשתנה הטבע הפנימי שלנו.

מאותה הסיבה ישנם כאלה שמשתוקקים לתורה החיצונית: הם לומדים מקורות, והעיקר בשבילם זה לדעת מה כתוב שם. הם לא נכנסים פנימה, לא מנסים לחדור לעולם לא ידוע, לא עוקבים אחרי רמזים שמובילים אל הבורא, אל הפעולות שלו, לגילוי שלו. לא, האדם קורא את הטקסט ולא רוצה לתאר לעצמו משהו גבוה יותר מאשר העולם הזה. אם המקובלים מדברים על "גניבה", זה אומר שמישהו גנב משהו. הרצונות האגואיסטיים, שגונבים את פירות העבודה שלי נשארים "מחוץ לתמונה". "נזק", זה דווקא נזק גשמי. "עצים", "אבנים", "בית מקדש", זה חפצים ממשיים של העולם שלנו.

ויש כאלה שלא מסוגלים לסבול גישה כזאת שטחית, הם נמשכים למהות הפנימית.

בסופו של דבר, כל אחד בוחר לעצמו עיסוק ברמה כזו או אחרת, פיזית או יותר פנימית, מה גם שדרגת העמקות יכולה להיות שונה. ובכללות, התורה החיצונית באמת הפוכה לתורה הפנימית.

ולכן, אי אפשר לשפוט על גדלות האדם לפי המשיכה שלו לחכמת הקבלה. פשוט כאן יותר נוח לו, זה שייך לו. באותה המידה מרגישים את עצמם בנוחות האנשים בתחום הציור, שלפי טבעם מוצא חן בעיניהם לצייר. המשיכה הפנימית אינה תלויה באדם. בהתאם לכך, ישנם אנשים שנמשכים לתורה החיצונית, זה מפני שכך הם בנויים.

ולכן המסר שלנו הוא שונה: לֵמה שהאדם לא יימשך, אנחנו בכל מקרה מסבירים מה הוא צריך לעשות, בכך שמתעלה מעל ההתעוררות הטבעית שלו. למעשה, בעל הסולם מדגיש כאן את החובה של האדם שנמצא מעל לנטיות הטבעיות שלו, שיוצרות איזון זה או אחר בין הפנימיות לחיצוניות.

שאלה: לפי אילו סימנים אני יכול להיות בטוח, שאני מפתח דווקא את החלק הפנימי ולא את החלק החיצוני?

תשובתי: אני מרגיש את זה, כשאני מתחיל להתייחס ולהתחשב בזולת. ורק אני בעצמי יכול לדעת את זה. יכול להיות ששום דבר לא ישתנה מבחוץ. לכן, חכמת הקבלה נקראת "תורת הנסתר"…

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 08.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עידן הדור האחרון
להעדיף פנימיות
לכל אחד יש נטייה משלו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/I8baa

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest