קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך אגרת י"ג, הרב"ש:
"…וצריכין תמיד להשתדל שהנפילה מצד המפריעים לא יתפוס ויגזול זמן הרבה, אלא תיכף להתחזק ולבטוח בה' ולהתפלל "ממעמקים", היינו כשנפל לתוך עומקא דבירא, "קראתיך ה'".
אך מהיכן ניקח כוחות בזמן הירידה כדי לפנות לעזרה מהבורא? – כאן אנחנו זקוקים לתמיכה מהחברה, הרי לאדם עצמו אין שום כוחות. אחרת, זו לא הייתה ירידה, אם יש לו כוח לתפילה. ההיפך, זה היה המצב הטוב ביותר שלו.
ירידה זה לא כשהאדם מרגיש שהוא נכנס למצב לא נעים, לחושך, אלא כשהוא מתנתק מהבורא. כל מצב שבו הוא מתנתק מהבורא – הוא רע. ואם הוא מרגיש קשר עם הבורא – זה טוב בלי קשר לסיטואציה שאליה הוא נקלע, אם היא נעימה או לא.
אך אם הוא מרגיש את עצמו מנותק מהבורא, כיצד הוא יכול לפנות אליו? לכן הוא זקוק להשפעה מהצד, מהסביבה, שתתמוך בו. ואם האדם התנתק מהבורא ולא מרגיש חשיבות לרוחניות, הוא מוכן לזלזל בה, לבזבז את הזמן לחינם, אם אין לו כוחות להתעלות מהירידה אל התפילה, אלא הוא מסכים להישאר "מת", באיזה שהוא שלב הוא צריך להשתמש ברצונות החברים.
בדומה לאב המשפחה שמרגיש עייף, לא בקו הבריאות, אך אין ברירה – הוא חייב לקום וללכת להביא פרנסה לילדים. כך גם האדם משתמש ברצונות הקבוצה ומתעורר לתפילה.
ואם אין לו קשר כזה לקבוצה והוא לא יכול לקבל ממנה רצונות, אז הוא מסכים עם המצב ה"מת" וממשיך לשכב כפי ששכב. הכול תלוי בקשר עם הקבוצה. כמו שכתוב: "אין האסיר מתיר עצמו מבית האסורים" – צריך שהאחרים יצילו אותו.
מתוך ההכנה לשיעור בוקר, 08.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להילחם בכבדות?
בית בו נפגשים הבורא והנברא
כיצד לקבל כוחות שאינם נמצאים בי?
