לחם עם 0% מלכות

שאלה: מדוע בעל הסולם והרב"ש כל כך הקפידו על כל ההגבלות הקשורות לחג הפסח?

תשובתי: פסח נקרא, יציאה מתוך הרצון האגואיסטי לטובת עצמי לרצון להשפיע. זה נקרא "יציאת מצרים", כאשר מצרים מסמלת את כל היצר הרע, האגו שלנו. ואילו העלייה מעליו זו יציאת מצרים.

קודם כל, עלינו לתפוס את זה בצורה הרוחנית ולא הגשמית. אך ישנם מנהגים שאנחנו מקיימים בעולם הזה בגלל הקשר של הענף הגשמי עם השורש הרוחני.

בשורש הרוחני זה בא לידי ביטוי בצורות שונות של כוונה ופעולות השפעה שעלינו לבצע, כלומר בפעולות נתינה עם כוונה אלטרואיסטית. רכישת היכולת להשפיע נקראת "יציאת מצרים".

כאשר אנחנו פועלים כך בעולם הרוחני, אנחנו מרגישים אילו ענפים גשמיים בעולם שלנו מתאימים לשורשים הרוחניים הללו. לפיכך, המקובלים קבעו לעצמם מנהגים גשמיים, כפי שנאמר בתורה שבזמן הזה יש לאכול לחם מיוחד, "לחם עוני" – מצה, מבצק שלא החמיץ.

ההבדל בין מצה ללחם הוא בכך, שבמצה אין שמרים, יש בה קמח ומים בלבד. את הבצק יש ללוש פרק זמן מוקצב: 18 דקות לפי התכונות הרוחניות – 9 ספירות דאור ישר ו- 9 ספירות דאור חוזר, לא כולל את ה"מלכות". הרי ה"מלכות" מחמיצה את הבצק, לכן אנחנו משתמשים ב- 9 ספירות בלבד, ללא "מלכות", ב"אור ישר" וב"אור חוזר" – סה"כ 18 ספירות. ובעולם שלנו זה יוצא 18 דקות.

במשך 18 דקות מותר לנו להחזיק את הקמח והמים יחד עד שהבצק מגיע לתנור, שעוצר את התפתחות הקשר ביניהם. לא מוסיפים למצה אף תבלין נוסף – רק קמח ומים.

מצה, זה אותו הלחם, רק בלי ה"מלכות", היא "נשלפה" ממנו. לכן המקובלים קבעו מנהג כזה בהתאם לענף הגשמי של השורש הרוחני. כל הסמלים הללו הם תזכורות על היציאה מהאגו, על העלייה מעליו. כל מנהגי הפסח נובעים מאיך שאנחנו מרגישים את עצמנו בשורשים הרוחניים, המתנתקים מהאגו שלנו, מהרצון ליהנות, ועוברים לרצון להשפיע.

בפעולות הגשמיות לבדן אין שום דבר קדוש, אך הן חשובות בגלל היחס שלהן לשורש הרוחני. בעולם הרוחני כולם חייבים לבצע את הפעולות הללו, ואילו בעולם הגשמי, חלק מבצעים וחלק לא.

מתוך שיעור בנושא "שאלות ותשובות", 03.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סימנים של התנתקות מהאגו
החידה של ליל הסדר
אין חיים ללא לחם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yxnx6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest