אין חיים ללא לחם

ספר הזוהר, פרשת "בא", אות קס"ח: "כתוב, שבעת ימים שאור לא יימצא, שהם ימי שמחה, הימים שעלו לכבוד זה, ויצאו משעבוד אחר. ומשום זה בכל שנה ושנה שומרים אותם הימים, שעלו לכבוד הזה, ויצאו מרשות אחר, ובאו לרשות הקדושה. וע"כ כתוב, שבעת ימים מצות תאכלו".

שאלה: הלחם מסמל את תכונת ההשפעה. אז מדוע בפסח הוא נקרא "מחמצת", כלומר רצון לקבל?

תשובתי: הרצון בפני עצמו הוא חומר הבריאה. העיקר עם איזו כוונה האדם משתמש ברצונות שלו, למען עצמו או למען האחרים. אם אתה משתמש בהם למען עצמך, אז הרצון נקרא "מחמצת", ואילו השימוש הנכון בו הוא אם משתמשים בו עם כוונת השפעה, "מעצמך החוצה".

"מחמצת" זה מה שמחמיץ, מפני שקיים בו "היצר הרע", האגו. זה הלחם, הרצון שאיתו האדם נמצא במצב של "מצרים", תחת שליטת האגו שלו.

כדי לצאת מתוך האגו, להתעלות מעליו, הוא חייב לסרב ל"מחמצת", ואת זה מסמלת ה"מצה" (לחם עוני), כי אין בה "מחמצת", כלומר אין את הכוונה האגואיסטית "לעצמי". "מצה" היא מצב הביניים, שבו האדם (מלכות) מתעלה מעל לרצון שלו ובכלל אינו משתמש בו, ונכלל בתכונת ההשפעה (בינה).

לאחר 7 ימים (ספירות חג"ת נהי"מ), תקופה שלמה של דחיית המצב האגואיסטי הקודם, מתחילה תקופת תיקון המלכות בעזרת הבינה, ל"להשפיע על מנת להשפיע" (40 שנה במדבר), ו"לקבל על מנת להשפיע" (כיבוש הארץ). ולכן לאחר 7 ימי היציאה, הניתוק מ"מצרים", אנחנו חוזרים ל"מחמצת", מפני שאנחנו מתחילים להשתמש בה בכוונה על מנת להשפיע. כל העבודה שלנו היא להשתמש ב"מחמצת", כדי לתקנה. לכן, לפי הטבע, הלחם בעולם שלנו הוא המאכל העיקרי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
היה מוכן לבריחה
רמה את האגו – או שהוא ירמה אותך
הגדה של פסח הפרטית שלך