לו יש זמן לחכות, לי אין

כשאנחנו מרגישים שנקלענו למין תרדמה וקשה לנו להזיז אצבע, עלינו להבין שהבורא הוא זה שמסדר לנו בכוונה את המצב הזה. הוא רוצה להביא אותנו להתעוררות כללית במקום התעוררות אישית, כדי שנתחיל יחד לדאוג זה לזה בצורה הדדית, וכדי שאבין שאם לא אעורר את האחרים, אני בעצמי לא אתעורר .

עד כמה שאני יכול לעורר את האחרים, זה נקרא ה"אני" שלי. האישיות שלי היא כולה בהמה, אך אותה תוספת ההתעוררות, שאותה אני יכול להביא לרשת הכללית, היא זו שתיקרא ה"אני" הרוחני שלי, הכלי (הרצון) הרוחני שלי.

אותה מידת ההתעוררות שאכניס לשָם, נותנת את עוצמת הרצון שבה אני מרגיש את העולם הרוחני. כל ההרגשה שלי היא שָם, בתוך המערכת הזאת, ולא בתוך עצמי. בתוך עצמי אינני מרגיש שום דבר.

כלומר, עכשיו אני מתקדם ליצירת הכלי הרוחני שלי. הבורא בכוונה מארגן לי מצב כזה ונותן לי את ההרגשה, שאם אשאר לבד, לא יצא לי שום דבר. הוא כביכול אומר: "אתה לא מאמין? – אז תנסה עשר פעמים, מאה פעמים… לי יש זמן, אני אחכה עד ש"יזעקו בני ישראל מן העבודה".

רק אם אפעיל את הלחץ הדרוש על האחרים, אדרוש, והכלי (הרצון) הכללי יתפעל מזה – אז זה יהיה הרצון שלי, שבו ארגיש את העולם הרוחני, את אותו המילוי הרוחני שכולם קיבלו ממני.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 27.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תעיר את עצמך!
לרכוש את ה"אני" שלי
שינה כאבחון