לוכדי הכוונות

laitman_2010-02-02_2076.jpg

אנחנו התאספנו כאן כדי "לתפוס" את הכוונה שלנו, ולא להרפות ממנה אפילו לשנייה אחת. זה נקרא להיות "אדם", ראש, בירור, וכל השאר אינו חשוב. אם ניכנס יותר ויותר לבירור הזה, אז פתאום נרגיש שאנחנו נמצאים בחלל משותף. אחד יותר טוב, השני יותר גרוע, אבל זה לא חשוב, העיקר שאנחנו נמצאים בשׂדה אחד, ויחד מבררים את הכוונות שלנו.

כל אחד יכול להימצא במצבו, אך כאשר כולם מבררים את הכוונה, אז נוצרת אצלם תפילה פנימית כיצד לברר אותה הכי טוב והכי מובן, האם הוא אגואיסטי או משפיע, לפי איך שהסתכלתי, מה שאמרתי, מה שהרחתי, איך ישבתי, מה עשיתי. אנחנו נגיע עד כאלו דרגות שאנחנו אפילו נתחיל להרגיש איך בתוך הגוף שלנו זורם הדם, עובדות מערכות העצבים, הלימפה והמערכות האחרות.

האדם יראה את המבנה שלו לעומק, בצורה שקופה, ויבין שהכול עובד למען הקבלה האגואיסטית. ואילו הוא, בכך שרואה את כל זה, רוצה לברר מה יכול לסמל: "על מנת להשפיע"?!

הודות למאמצים שלנו לברר את הכוונות, אנחנו מתחילים להרגיש את הקבוצה. ואז המאמצים של כל אחד מצטרפים לכל האחרים, בבירור הכוונות וההשתוקקות להשׂיג השפעה.

הכוונה להשפיע אינה יכולה להיות אישית, אינדיבידואלית, היא תמיד מתחברת עם אותן הכוונות של האחרים. לכן, בכוונה הזאת על מנת להשפיע, בהשתוקקות אליה, אני פתאום מתחיל להרגיש שאני לא לבד. יחד איתי נמצאים כוחות עצומים, שבהם אני פתאום מבחין במקורות גדולים של השפעה, הנשמות של המקובלים מכל הדורות. אני מרגיש את עצמי כילד קטן שרוצה להצטרף אליהם, ולאחוז אותם ביד כדי שהם יובילו אותי כמו מבוגר שלוקח ילד ומוביל אותו, מכוון, מלמד.

נאמר: "נשמת האדם תלמדנו". ההשתוקקות שלי לכוונה על מנת להשפיע מכניסה אותי לתוך המעגל הכללי, ואז אנחנו משׂיגים חיבור. כל מחשבה על הכוונה שלי שיכולה להיות רעה, וגם החיפושׂ על כוונת ההשפעה הטובה, כל זה יחד נכלל לתוך התפילה המשותפת הכללית שלנו, ועליה אנחנו נקבל תשובה.

אם אנחנו נוכל לפחות במקצת להתחבר בכוונת ההשפעה הזאת, אז אנחנו נבין את הצורך בערבות ההדדית, שבה כולם משפיעים לכולם, וכולם עוזרים לכולם. כל אחד מאתנו מוסיף את המשיכה שלו להשפעה. ואז התפילה הזאת תגיע עד לשורש העליון, והוא יפתח לנו את ההזדמנות לחיות בכוונה על מנת להשפיע.

רק אז אנחנו נבין שכל המציאות הזאת היא בעצם אגואיסטית. לא מתרחש שום שינוי בינה לבין המציאות העליונה, אלא הכול נשאר כפי שהיה: הדומם, הצומח, החי, המדבר. אלא אנחנו רק נתחיל לראות הכול דרך המשקפיים האלטרואיסטיות, דרך נקודת המבט של ההשפעה. ואז אנחנו באמת נסתכל דרך המציאות הזאת, אפילו דרך הגוף העצמי שלנו, ונראה עולם הפוך שמונע על ידי כוונה הפוכה. עולם נצחי, מושלם, בתוספת לאותו העולם שאנחנו רואים עכשיו.

מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בערבה, 23.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הרומן עם האגו הסתיים
שני עולמות
להתפתח במהירות האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OLFKE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest