שלוש רמות בקבוצה

אנחנו בדרך כלל נמצאים באחת משלושת הרמות ביחס לחברים:

• כאשר החברים והקבוצה יותר גדולים מאיתנו, כלומר, אנחנו רואים את החברים והקבוצה כגדולים כדי להרגיש את גדלותם.
• כאשר החברים והקבוצה קטנים מאיתנו.
• כאשר הם שווים לנו.

אם אני מסתכל עליהם כעל גדולים, אז אני מעמיד את עצמי במצב שבו אני יכול ללמוד מהם, לקבל מהם את מה שיש להם, כמו קטן שלומד מהגדולים. הם יכולים להשפיע עליי. אני מקבל מהם אנרגיה, כוח, התפעלות.

אך אם אני מקבל אותם כקטנים, זה אומר, שאני יכול להשפיע להם, כמו גדול לילדים קטנים.

בשני המקרים אני נמצא איתם בקשר מסוים, בכך שמקבל מהם את גדלות המטרה, או שמעורר אותה בתוכם, בכך שמכניס את החלק שלי, את ההשקעה שלי בגדלות המטרה, בגדלות האיחוד והחיבור. וכל זה בכדי להגיע למצב שאהפוך להיות שווה איתם.

אז אנחנו באמת נהיה חברים.

במקרה כזה, כאשר הם יותר גדולים ממני, הם נחשבים עבורי למורים. כאשר הם קטנים ממני, הם נחשבים לתלמידים. ורק כאשר אני שווה איתם, אז אנחנו חברים. כך אנחנו מכוונים את עצמנו כלפי הקבוצה. ואני כל הזמן מחפש: במה אני יכול להוסיף, מה אני יכול לקבל, ואיפה אני יכול להשתוות איתם לגמרי.

ההשתוות צריכה להיות המטרה. והמצבים שבהם אני נמוך יותר או גבוה יותר, אלה הם מצבי ההתאמה שלי אליהם.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בליטא, 23.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ההַכְווָנָה בקבוצה
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
עלינו למצוא את היציאה