דף הבית / המשבר ופתרונו / להתנער משטחיות

להתנער משטחיות

עוד בתחילת עידן ההתפתחות התעשייתית, מרקס אמר שזה לא יימשך לנצח. הוא התבסס על הטבע של ההתפתחות שצריכה להסתיים, וסופה במשבר.

ומצד שני, באותם הזמנים האנושות עדיין לא סבלה מבעיות של אקולוגיה. הרי אנחנו הורסים את כדור הארץ, מרוקנים את אוצרותיו ומשאביו. יש גבול למקורות האנרגיה: נפט, גז טבעי, פחם, ביטומן, אנרגיה גרעינית וכולי. הם לא רבים. ועל אף שאנחנו שומעים מדי פעם על מקורות חדשים, בסופו של דבר, לפי כל המחקרים, מדובר על כמויות שיספיקו מקסימום ל- 30 שנה. אני כבר לא מדבר על הנזק הבלתי הפיך שגרמנו לטבע בכללותו. הוא יצא מהאיזון, וגם אם לא היה משבר, אנחנו לא היינו יכולים להמשיך להתנהג כך.

ובכן, נוצר מצב עגום בתוך המוסד המשפחתי עם הילדים שמבלים מחוץ לבית, עם חוסר הקשר בין בני הזוג שגם הם לא ממש נמצאים בבית… אנחנו לא מתפתחים, האדם לא מתפתח, אלא רק בתחום המקצועי שלו על ידי הקורסים להסבה מקצועית וכולי.

לכן, אנחנו רואים שהמשבר הנוכחי הוא סיכום של 200 השנים אחרונות של התפתחותנו. לא רק מרקס אלא רבים אחרים הזהירו אותנו שכל זה יסתיים במבוי סתום. כולל חברי "מועדון רומא" שדיברו בשנות החמישים של המאה הקודמת על כך שהאנושות תגיע למצב שהיא לא תוכל לעמוד בו.

אנחנו לא חשבנו על כך, כי היינו "מסונוורים" על ידי היחס האגואיסטי שלנו לחיים. אנחנו לא ראינו, לא הרגשנו ולא רצינו לדעת שאנחנו הורסים את כדור הארץ, את עצמנו, את ילדינו ואת העתיד שלנו. עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך המשבר, ואנחנו מגלים בלית ברירה שחייבים לשנות הכול מפני שאין ברירה אחרת.

אז היכן נחוצים השינויים? המשבר הנוכחי יסנן וינקה את כל החברה האנושית. בדיוק כך אנחנו מנערים אבק מחתיכת בד ומכל מה שאינו שייך לה. כך גם המשבר ינער את החברה האנושית מכל אותם המקצועות שאינם נחוצים לחיי האדם ובעצם גורמים לחוסר איזון בטבע. הם מיותרים ולכן מכבידים על חיינו ומאלצים אותנו לעבוד שעות נוספות שאינן הכרחיות לחברה האנושית ולכדור הארץ בכלל.

כשנפגוש מישהו אנחנו לא נשאל אותו מה המקצוע שלו, היכן הוא עובד ומהם תנאי העבודה שלו? אלא אנחנו נשאל מי הוא ומה נשמע אצלו? כי הוא יצטרך לספר על עצמו משהו מדרגת ה"אדם".

כשמתבוננים על התפתחותנו בטבע, אנחנו מגלים שתכנית הבריאה מביאה אותנו לחברה אינטגרלית לאיזון עם כל הטבע. והיום אנחנו רואים שמחוסר ברירה אנו מגיעים לכך בעזרת המשבר. כדי לבנות את חיינו אנחנו חייבים לשמור על הקשר בינינו, אם נרצה בכך או לא. וחייבים ללמוד לעשות זאת כדי לארגן את עצמנו בצורה חדשה לחלוטין.

לכן, כאשר מחוסר ברירה אדם יוצא מתוך מסגרת העבודה ההכרחית, אחרי שניערנו את הבד, אז מסתבר שלמעשה כל שעות הפנאי שלו אינן פנויות. באותן השעות עלינו ללמוד, במידת הצורך, כיצד לשנות את עצמנו, כיצד להקים קשר אינטגרלי, כיצד מתקדמים לערבות הדדית, כיצד לשנות את האדם שבנו כדי שהוא יהיה חלק מהחברה המיוחדת החדשה.

כאן באמת נחוצים החינוך וההשכלה האינטגרליים שנצטרך לפתוח לפני כולם. לשם כך צריכים לארגן רשת חינוכית גדולה כדי שאדם יהיה עסוק במשך היום כמו קודם. אלא שעכשיו היום שלו מחולק לשעתיים עבודה ושש עד שבע שעות לימוד ופעולות שבעזרתן הוא ישתנה בהדרגה יחד עם האחרים, יבנה באמת את החברה האינטגרלית.

אז אנחנו נעריך את האדם לפי השקעתו בתהליך הזה והצלחתו בו ולא לפי התפקיד שלו, כמו היום.

זאת עבודה גדולה שבלעדיה אנחנו לא עולים למדרגה הבאה שהטבע הכין לנו, והיא תוצאה של המשבר הנוכחי. המשבר מצביע דווקא על המדרגה הבאה הוא מציג את הליקויים שלנו לעומת המצב הבא. עלינו לדאוג למשפחה, לחינוך הילדים, ליחסים בין בני הזוג, בין השכנים, בעם, באנושות. עלינו להכניס סדר לטבע שעד כה רק גרמנו לו נזק.

ולשם כך עלינו להשתנות בפנימיות, להתרשם אחד מהשני עד כמה אנחנו תלויים זה בזה ואז להגיע להחלטות הנכונות. מסתבר, שלפנינו ניצבת המשימה לבנות את ה"אדם", זה דבר שמעולם לא עשינו במשך ההיסטוריה כולה, מפני שלא ראינו בכך צורך.

במשך מאות שנים דאגנו בעיקר לפרנסה. ואכן, עוד לפני מאתיים שנה היינו חייבים להשיג הכרחיות, כלומר דברים הכרחיים לקיומנו. רק במאתיים השנים האחרונות של הקדמה הטכנולוגית, שגרמה לעודפי ייצור, אנחנו התפתחנו בצורה לא נכונה.

בצורה כזאת הגיע הזמן של "הכרת הרע", אנחנו מבינים שהאגו אילץ אותנו להשתמש בהזדמנויות שלנו בכיוון הלא נכון. במקום להשתחרר לשש עד שבע שעות ביום מדאגות היום יום, אנחנו להיפך, מילאנו את השעות הללו בדברים שאין בהם כל צורך.

היום, בעקבות המשבר, אנחנו סוף סוף מגיעים להבנה ולהכרה שחייבים לפנות את השעות האלו לייצוב האדם. גם אנחנו וגם ילדינו חייבים לקבל את החינוך הזה.

אנחנו דאגנו תמיד שילדינו יקבלו מקצוע. לא משנה איזה בן אדם אתה תגדל, העיקר זה המקצוע שיאפשר לך "לעבוד" על כולם בצורה אגואיסטית ולהצליח על חשבונם. והיום המטרה העיקרית היא לתת לילד חינוך, לעשות ממנו "אדם". וגם מכל אחד מאיתנו. כאשר אנחנו נקבל צורה גלובלית ואינטגרלית נפלאה, אז כל המשברים שמהם אנחנו סובלים היום, יסתיימו ואנחנו נמצא את עצמנו ב"עולם הפוך".

נכון להיום אני נמצא במסגרת העבודה משש בבוקר עד שבע-שמונה בערב. נשאר לי בסך הכול כשעתיים לסידורים בבית וכדי לראות בחטף את אשתי ואת הילדים. את המצב הזה יש לשנות למשהו אחר לגמרי. צריך לבנות מערכות כאלה שכולם יעבדו שעות הכרחיות בלבד ואת כל יתר הזמן יקדישו כדי לעסוק בלימודים, בחינוך ובכל מה שקשור לזה. בהתאם לזה צריך לשנות את פני החברה שלנו.

זה האתגר שלפניו אנחנו ניצבים.

מתוך התכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 7, 04.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האבטלה היא איום עולמי
בריאות או עושק?
האושר תלוי במעמד ולא בכסף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZOHFq

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest