דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להתכוונן לתדרים גבוהים ביותר

להתכוונן לתדרים גבוהים ביותר

שאלה: לפעמים ברור לי לגמרי שאני תלוי לחלוטין בהרגשה הטובה או הרעה שלי. למעשה, רק זה מדאיג אותי. אבל אני מקשיב לעצות שצריך להתעלות מעל זה, להשתדל להצדיק את הבורא על אף כל מה שאני מרגיש. אז מהי העבודה שלי אם אני רואה שאכפת לי רק מההרגשה שלי? במה אני צריך להשקיע יגיעה?

תשובתי: אתה צריך להגיע לשנאה לתגובות שלך כלפי המתרחש.

שאלה: אבל אני אומר לעצמי שזה הטבע שלי, לכן אין לי כוח לשלוט עליו…

תשובתי: זהו תירוץ פשוט ונכון. אבל אני חייב להזמין על עצמי את השפעת הטבע האחר שקיים במציאות, את השפעת הבורא, השפעת האור שטמון בתוך הקבוצה. ואז אני ארגיש עד כמה הטבע שלי, שהוא קבלה, הפוך מהטבע של ההשפעה, ואז אני אתחיל להכיר אותו.

שאלה: כיצד אני יכול לעורר את הטבע השני?

תשובתי: דרך הקבוצה. על ידי היחס הנכון כלפיה אני מעורר כוחות שמאפשרים לי לגלות את טבע ההשפעה ביחסים בין החברים שמחוברים ביניהם באהבה הדדית ומדברים על התקדמות כלשהי שאני לא מבין מהי. אני מסתכל עליהם ולא מבין במה הם עוסקים. בכל מקום אני שומע דיבורים על הקבוצה, על חיבור, על מסגרות שחייבים לבנות…

אני לא מבין, בשביל מה הם צריכים את כל זה? נכון שהמקובלים כותבים על כך, אך לא בהרחבה. מספיק, קראנו כבר ועכשיו אפשר לעבור לנושא אחר. אני לא מבחין עדיין בשינויים הפנימיים, מספיק לי הידע והפרשנות המדעית של הדברים. אבל מה פתאום אני צריך לשנות את עצמי כלפי החברה?

שאלה: אז כיצד אפשר לחדד את היחס לקבוצה כדי לקבל ממנה השפעה גדולה יותר?

תשובתי: בשביל זה אנחנו נמצאים בעולם הזה, כי כאן אנחנו יכולים לבצע פעולות לא בתוך הרצון אלא רק בגשמיות. אנחנו יכולים להרגיש בושה גשמית ולא רוחנית.

אני נכנס לקבוצה, רוצה להתכלל בה ולהישאר שם. אז אומרים לי שכדי להישאר בקבוצה אני חייב להשתתף בתורנויות, להגיע לשיעורי בוקר כל יום וכולי. אם אתה לא רוצה, אז אתה חייב לעזוב. יש כאן חוקים ואתה חייב להשתתף בחיי הקבוצה יחד עם כולם. זה מחייב אותי להתכלל, להיות בין החברים.

ואחר כך, אם זה מרצוני או לא, אני מוצא את עצמי בסדנה, שם כולם מדברים על כך שעליי לראות את עצמי כקטן ואת היתר כגדולים. כי כך נהוג לדבר בקבוצה שלנו ולכן גם אני מדבר אתם באותו הסגנון: "חבר'ה, אתם יודעים שכל אחד חייב להרכין את ראשו לפני החברים, כי זה נפלא!", וגם הם אומרים שזה נפלא!

אף אחד עדיין לא עושה כלום, אבל בינתיים המאור המחזיר למוטב פועל עלינו ומשנה אותנו. ובהדרגה אני מקבל תובנה חדשה, שאם אני באמת אעשה את עצמי קטן, אז אני ארוויח בגדול. כי דווקא בעזרת הביטול העצמי אני אשיג את הבורא. לכן, זה כדאי לי…

זה כבר נותן לי תמריץ להתקדמות רוחנית, אולי זה תמריץ אגואיסטי, פרטי, אבל יעיל. אחר כך, הסביבה, המורה, הלימוד והסדנאות מתחילים להשפיע עליי מחדש. הבורא שולח אירועים, מצבים חדשים יותר ויותר מתקדמים, עדינים ופנימיים. ואני צריך למיין אותם פעם אחר פעם כדי לנצל אותם נכון להתקדמותי. לכן, מסתבר שהטבע האגואיסטי לא מפריע. כולם מתחילים ממנו.

שאלה: האם השינויים האלה מתרחשים בי בצורה אוטומטית?

תשובתי: השינויים האלה מתרחשים בהתאם ליגיעה שלי. אם אני לא מתייגע, אני לא מרגיש את השינויים. למעשה, השינויים מתרחשים כל הזמן, אבל אני תופס רק חלק קטן מהם (אחד מתוך מיליון), ומגיב על החלק המיליון ממה שאני תופס.

כשאנחנו מתקדמים בעבודה שלנו אנחנו רוכשים רגישות. רגישות לשינויים.

כל העולם הרוחני נמצא בתדרים רוחניים מאוד גבוהים, בלתי ניתנים לתפיסה. כשאנחנו עולים לקראת האור, אנחנו עוברים לתדרים מאוד גבוהים שנמצאים מעל התכונות של העולם שלנו. לכן, עלינו להיות ערוכים לשינויי מצבים מהירים ואיכותיים…

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 16.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לא יגעת, לא מצאת
יגיעה מטרתית
יגיעה אישית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest