דף הבית / חינוך, ילדים / להתחבר כדי לשרוד

להתחבר כדי לשרוד

Laitman_2011-09-27_1321_w.jpg

היום, אחרי כל התפתחות האבולוציה שלנו, כתוצאה מכל מה שעברו הדורות הקודמים, מגיע המשבר, אנחנו רואים שאין מנוס. בידינו נשק קטלני, כמעט הרסנו את כל המשאבים של כדור הארץ, אנחנו מזיקים לטבע, לאקולוגיה, לאקלים, אנחנו הורסים את עצמנו ואת החברה האנושית. אפילו המרחב שמסביב לכדור הארץ מלא בפסולת שאנחנו השארנו שם.

והעיקר, אנחנו לא נהנים מהחיים. בעולם מתפשטים הייאוש והדיכאון, מערכת החינוך של בית הספר קרסה, וכולי.

בסופו של דבר אנחנו מגיעים להחלטה שאין פתרון אחר – עלינו לשנות את האדם.

פעם ההורים אמרו לנו: "תהיה ילד טוב, אל תרביץ לאחרים, תוותר, ואז יהיו לך המון חברים, תהיה בחברה טובה, אל תשחק עם ילדים רעים…", כך עלינו להמשיך לחנך את עצמנו. הרי היום נוצר מצב שמאיים על חיינו.

התיקון היחיד שעלינו לממש זה לקבל פני אדם. במילים אחרות, מעל דרגת "החי" של גופנו, שחייבים לספק לו את כל הדרוש בצורה מאוזנת ושקולה, עלינו לעצב, כבר לא פרא, אלא "אדם". כל עבודתנו, הפרטית והכללית, החברתית, הקבוצתית והעולמית, באופן כללי, מצטמצמת בחינוך עצמי. את השנאה ההדדית, הדחייה, הגאווה, הקנאה, הכבוד, השליטה, שבהם ספוגים היחסים בינינו, יש להעביר לנתיב של התחשבות באינטרסים הזרים, בערבות ובאהבה.

אלה לא מילים יפות. פשוט אין לנו ברירה – הטבע, האבולוציה מביאים אותנו למצב כזה, שאם לא נבנה יחסים טובים, אנחנו לא נצליח בשום דבר. במאה הקודמת אנחנו פיתחנו מסחר בינלאומי, תרבות בינלאומית, תיירות בינלאומית, קשרים בינלאומיים מסוגים שונים. האנשים טסים ממדינה למדינה ומקבלים מזה הנאה, אך בסופו של דבר, אנחנו בכל זאת מגיעים למצבים לא נעימים.

הרי המשך ההתפתחות דורש חיבור: לא מספיק השוק האירופי המשותף, אלא כל העולם צריך להפוך לשוק משותף. אנחנו רואים שלכך מביא אותנו האגו שלנו. אבל הוא גם מפריע לקשר הנכון, ליחסים הטובים, להשתתפות, להבנה הדדית. איננו מסוגלים לזה, ורואים זאת על אירופה, שם המדינות והאנשים שקועים בסכסוכים. שכנים קרובים שתלויים זה בזה, שכבר ביטלו את הגבולות ביניהם ועברו למטבע המשותף, נתקלים בכל זאת במכשול כלשהו.

מה מפריע להם להמשיך להתפתח? יש אמריקה, רוסיה, סין, יתכן? הודו, ברזיל, ומה עם אירופה? היא מזדקנת ונחלשת רק בגלל שלא יכולה להתאחד למעצמה אחת גדולה, אפילו מבחינה אגואיסטית היא לא מצליחה להתגבר על החולשה הכללית. הפערים בתרבות ובחינוך גדולים מדי, עדיין לא נשכחו הסכסוכים ההיסטוריים, והאירופאים אינם יכולים להתעלות מעל כל הכבלים הללו.

כאן צריך לברר, האם בכל זאת אפשר לבנות גשרים מעל כל המחלוקות? – הרי בעצם השיטה לתיקון האגו שלנו היא בדיוק בכך שאנחנו עוזבים את כל המחלוקות בתרבות ובחינוך, בדת, ואפילו במבנה המדיני, ומעל כל זה רוצים לפתוח את מטריית האהבה. בפנים, שכל אחד יחיה עם התרבות שלו, בחינוך שלו וכן הלאה, ויחד עם זה, אנחנו מתייחסים יפה אחד לשני.

אני יכול להביא כדוגמא את משפחתי. הוריי רופאים, קרובים אחרים הם טכנאים ומהנדסים, אשתי גם מהנדסת, אני עוסק באונטולוגיה, וקודם עסקתי בקיברנטיקה, בת אחת שלי היא ד"ר לביולוגיה, הבת השנייה סיימה לימודי פילוסופיה, בני מוציא לאור ספרים, וכן הלאה. בנוסף לכך, לכל אחד אופי שונה מאוד. אבל יש בינינו הסכמה – כולנו משפחה אחת. ובמשפחה אנחנו משלימים אחד את השני. אבל יכול היה להיות כך, שלא היינו מרגישים שייכות לאותה המשפחה. הרי כולנו שונים, לא רק באופי, אלא גם בהשקפת העולם, ההתנהגות, שגרת החיים. אם לא היה כוח אחד שמקשר אותנו מעל כל ההבדלים, אנחנו אפילו לא היינו נפגשים בינינו.

נשאלת השאלה: האם אנחנו יכולים לממש את אותה השיטה למען חיים טובים כדי להינצל ממלחמות וחורבן, מצונאמי, הוריקנים והרי געש, מקריסת השווקים והכלכלה? האם אנחנו לא מסוגלים לבנות אותם היחסים בינינו? הרי אומרים שהאדם ייתן את הכול כדי להציל את חייו. ועל סדר היום בדיוק – האיום על החיים.

מתוך שיחה מס' 11 על החיים החדשים, 09.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חברות היא חברות, אך אגרוף לא יזיק
הצורך הבלתי נמנע באהבה
הכוח המרכזי של הטבע

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest