דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להשפיע זה לא לשלם מיסים

להשפיע זה לא לשלם מיסים

"לא לשמה" זה כשאני מסכים להיות שותף עם הבורא. אין לי ברירה אחרת, כי אני הרי רוצה להשיג את כל מה שרק קיים בעולם. כך אני מתחיל, כמו אגואיסט, כמו כל אחד מאיתנו.

אבל אחר כך אני מתייאש לרכוש את הרצוי. אם אלה היו רכישות גשמיות, הייתי משקיע יותר מאמצים, כי אני כבר יודע שכך משיגים את המטרה. או שהייתי הולך ללמוד באוניברסיטה אם דרוש לכך ידע, או שהייתי גונב, אבל איכשהו הייתי משיג את מבוקשי.

אבל אם המטרה שלי היא מעל לעולם הזה ואני רוצה להשיג את שורש הנשמה שלי, לגלות את מטרת החיים שלי, מאיפה הם באים ומה התוכנית שלהם, אז את זה לא ניתן למצוא בעולם הזה. וכאן אנחנו רואים שאין לנו ברירה, ואיננו יכולים להסתדר בכוחות עצמנו, ואז אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה.

ושם אומרים לי: "אתה רוצה להשיג את זה? זה אפשרי, אך לשם כך צריך להשפיע לבורא". ואז אני תופס את הבורא כמו שותף, כמו מס הכנסה, כשאני חושב שאוכל להרוויח לעצמי בתנאי שאפריש לו את האחוז שמגיע לו.

אם זאת המערכת שלו, הוא ברא את העולם ואני נמצא בעולם הזה כפועל, כמבצע, אז מובן לי מה בעל הבית דורש. כמו שכתוב: "הכול נתון בעירבון והמצודה פרוסה על כל החיים, והחנות פתוחה והחנווני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות בא ולווה." לכן בתת מודע אני מרגיש שהבורא הוא השותף שלי שידרוש את חלקו.

"לא לשמה", זה הסכם השותפות שלי עם הבורא. למען האמת, הייתי רוצה להרוויח הכול לעצמי ולא להתחלק עם אף אחד, ושהרוחניות תימשך כמו הגשמיות, באותם התנאים. אבל אין ברירה, אני נאלץ להתחלק: "תגיד, כמה אתה צריך, אני מסכים".

אפילו אם זה יהיה 99%, אבל אם האחוז הנותר יקר לי, אני מוכן לעבוד למענו. הפועל במפעל עובד תמורת שכר של 1,000 דולר בחודש, ואילו בעל הבית יכול להרוויח עליו מיליונים, וגם כאן זה אותו הדבר. לכן אני מסכים לעסקת השותפות עם הבורא, וכך עושה כל אחד מאיתנו. לא צריך לשקר לעצמנו. האגו שלנו לא מבין בצורה אחרת.

וכאן נקודת המפתח: כיצד אתייחס לשותפות הזאת, האם אני אבין שהשותפות שלי היא אגואיסטית ואני מפריד: זה שלי, וזה שלך.

לפעמים אני רוצה לקחת הכול לעצמי. לפעמים אני בעצם מסכים לתת לו הכול, אבל כמובן, זה בתנאי שגם אני אקבל מזה משהו. בתת מודע אני מתכוון לזה, שבכך שאני מסכים לתת את הכול, בכל זה יהיה איזשהו רווח לעצמי.

היות והמצב של "לא לשמה" נראה לי כמצב המושלם, כשאני רוצה לתת הכול לבורא, אני רואה את עצמי בפנטזיות שלי בדבקות בבורא, ולכן כל מה שהוא יקבל יהיה שלי. לכן אני מוכן לתת לו כמו לתינוק שלי, שלא חבל לי על אף דבר שאני נותן לו, מפני שהטבע מחייב אותי להרגיש שזה שלי, כאילו זה אני עצמי ואפילו עוד יותר חשוב ממני!

בין אם אני רוצה בכך ובין אם לא, אין לי ברירה אלא רק להימצא בשותפות כזאת בלתי הכרתית, שמועילה לאגו, כמו עם מס הכנסה. ואם את המיסים אפשר עוד איכשהו לכסות, אז ברור שעם הבורא זה לא יעבוד.

לכן, אם אנחנו, לפי רצוננו העצמי והאגואיסטי, מגיעים להשפעה לבורא, זה משחק מכור מראש. אנחנו יכולים להסכים להשפעה רק מתוך חוסר ברירה או בציפייה לקבל שׂכר. כל אחד רוצה שיהיה לו שותף כל כך חזק ששולט על הכול. זאת ברית בעלת תועלת רבה מאוד. ועל כך מבוססות כל הדתות.

אבל המטרה שלנו היא להכיר בנקודה הזאת את הברית האגואיסטית הזאת ולתקן אותה. כי דווקא בנקודה הזאת אני נלחם: האם היחס שלי לבורא יהפוך עבורי ל"סם המוות" או ל"סם החיים". האם אני אבוא מ"לא לשמה" ל"לשמה", או שארד לגמרי לתוך האגו הממית. וכאן נמצאת הנקודה הקריטית.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 11.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חפשו את אור התיקון
לצאת מהאגו
מה זאת אומרת "להגיע לתשובה"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RThLS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest