להשאיר את האגו שלך מהצד השני של המחסום

אדם מגיע לחכמת הקבלה עם שאלה מאוד אישית על משמעות חייו. הוא רוצה לדעת דווקא על עצמו, בשביל מה הוא חי, מה מתרחש בעולם הזה סביבו ומה עליו לעשות כדי להבין את המתרחש ולנהל בעצמו את גורלו. וקשה מאוד לאדם מתוך השאלות הכל-כך אישיות ואינטימיות שלו, שמגיעות ממש מתוך הנקודה הפנימית שלו, לקשור את השגת התשובה עם הזולת.

כאן דבר אחד סותר את הדבר השני, מצד אחד, ישנה הנקודה הפנימית שלי שבה אני רוצה לגלות את סוד החיים שלי, ומנגד, החברה, כל האנושות.

הייתי עוד מסכים שאני צריך את הקשר עם הטבע, אך קשה לי לקבל שבשביל זה אני צריך להתחבר עם איזו קבוצה של אנשים ולהגיע לקשר כל כך חזק איתם, קשר כזה שאני בכלל לא מסוגל אליו, שאני ארגיש אותם יקרים מהקרובים אליי ביותר ומהאנשים האהובים עליי ביותר.

ועל זה צריכים לעבוד למעלה מההרגשה שלי והשכל שלי, למעלה מכל התבניות הקודמות שלי. כמובן שזה נראה לי כמרוחק ומאוד לא מובן. אך צריכים להבין שבדיוק בזכות זה מתגלה הכניסה לעולם הרוחני – בדיוק על ידי זה שאהבת הזולת עד כדי כך רחוקה, שנואה, מנוגדת לכל מה שהייתי רוצה.

עבורי אין דבר יותר לא נעים ודוחה מאשר הכורח להתקשר לאחרים למעלה מהרצון שלי ולעשות את עצמי כמשרת אותם. ויחד עם זה שכל הרווח, כל השכר יגיע לא לי אלא להם – שהכול יישאר לצידם. ואני עצמי, הלב שלי גם יישאר שם! וכאן, היכן שאני נמצא עכשיו יישאר רק האגו הריק שלי.

זה קשה מאוד למתחיל להבין זאת, אך במידת הלימוד והעבודה על עצמנו אנחנו מתחילים בהדרגה לתפוס את העיקרון הזה. ישנו כאן היגיון פנימי הטמון דווקא בכך שהדבר השנוא, הרחוק וחסר ההיגיון שקיים בעולם שלנו, דווקא הוא זה שמייצג לנו את העולם הרוחני. דרכו, דרך פתח שנפתח באופן פתאומי בחומה, אנחנו יכולים לעבור מעבר למחסום המפריד את העולם הרוחני מהעולם הזה.

מתוך שיעור לפי מאמר רב"ש "בעניין אהבת חברים", 11.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הנקודה שבה נוגעים הלבבות
שלבי ההתקדמות אל הבורא
חכמת הקבלה היא מדע על אהבה