להלביש את המילים ברגש

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 5

שאלה: אתה אמרת, שהרצון שלנו עדיין לא התעצב סופית וחסר עוד מרכיב או צעד כלשהו. כיצד אנחנו יכולים לבצע התקפה? באיזה כיוון בדיוק?

תשובתי: באיזה כיוון עלינו להתקדם על מנת למשוך על עצמנו הארה יותר גדולה? – בכיוון החיבור, כדי שהוא יביא נחת רוח לבורא.

תשכחו את כל המילים היפות ותתחילו לדבר בשפה אנושית רגשית, ואז אתם תרגישו מה חסר לכם. זאת תהיה ההתקפה שלכם.

ומה צריכה להיות ההתקפה הזאת? את מי אנחנו תוקפים? – רק את עצמנו, לשבור ולרכך את הפנימיות באופן שיטתי.

אני לא רוצה להרגיע אתכם, אבל אתם עברתם המון מצבים במשך הכנס הזה. היום זה היום השלישי של הכנס, בדרך כלל אנחנו מסיימים את הכול, הכול נעלם בהדרגה, אנשים מתחילים לחשוב על עזיבה. כאן אין מצב כזה וגם לא צריך, אף אחד אינו חושב על כך. הכול מכוון רק למכה האחרונה, למאמץ האחרון שיתגלה כמקום שבו מתגלה הבורא.

המקום שבו מתגלה הבורא הוא יציאת האדם לתוך החיבור הכללי. הרי בכל אחד מאיתנו קיימת קנאה על כך שכל החברים נמצאים ביניהם בחיבור יותר גדול ממני. אני שומע חבר אחד, שני, שלישי, מרגיש עד כמה הם מחוברים וחושב: "ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? ומה איתי?", אני לא מרגיש את עצמי כך, אני באמת עדיין לא כזה.

שאלה: האם הרצון העז להיכנס וללכת לאיבוד בתוך החברים צריך להיות הרצון העיקרי, ההתחלתי, ורק אחר כך לחשוב בשביל מה אני עושה זאת?

תשובה: בוודאי שלפעמים אפשר לעשות כוונה לפני המעשה, אבל כאן ועכשיו קודם צריכה להתבצע הפעולה.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בסנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
לצמצם את המרחק
קפוץ וקפא