קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"מלכות" מרגישה שכר או עונש בהתאם לקשר או לפירוד שלה מ"בינה". באופן כללי קיימים שני מצבים: מצב טוב ("מלכות" מתוקנת) ומצב רע ("מלכות" מקולקלת, שבורה). תלוי למי היא רוצה ליהנות, היכן היא מוצאת שכר ועונש, האם זה לתועלת עצמית או לטובת הזולת.
ישנה רק אפשרות אחת בלי מצבי ביניים. אני דואג לעצמי, או לזולת. בהתאם לכך גם השכר והעונש. "האם אני נהנה או לא?", או "האם הזולת נהנה או לא?".
ברור שבמצב השבור, השכר והעונש מורגשים רק בתוך ה"מלכות" השבורה, ובמצב המתוקן הם מתגלים בבורא. זה כל ההבדל.
בעל הסולם כותב ב"תלמוד עשר הספירות" חלק 10 "הסתכלות פנימית", אות ט"ו: "כיון שכל עיקר תיקון העולם בשכר ועונש, וכל מתן שכר של הצדיקים מתחיל משם", כלומר מהעליה, מההצטרפות של האח"פ לגלגלתא ועינים." בסוד שאמרו ז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות", אבל הוא עשה שבירה. לשם מה? "ע"כ נחשב זה להארה גדולה, כי הוא סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין". בזכות השבירה נוצרו הרבה מאוד צורות של התקשרות וחיבור בין "מלכות" ל"בינה", בשילובים שונים ביותר.
"מאמר אחד" כולל עשר ספירות שלמות, וזה הכול. אבל במקום זה יש שילובים הכרחיים שונים בין התכונות, כדי "להגדיל את השכר של הצדיקים". עכשיו, כשיש כבר רשעים שבורים ואגואיסטיים, הם מסוגלים להיות צדיקים. ואז השכר שלהם יהיה יותר גבוה, כי הם, מה שנקרא, "השיגו את שמותיהם" בדומה לבורא. "מלכות" שמתחברת ל"בינה" מקבלת את צורתה, וזה השכר של הצדיקים.
"להשיג את השמות הקדושים", כלומר להתלבש בהם, להיות כמו הבורא כלפי האחרים באופן זה או אחר. על ידי זה אני נדבק אליו. כי "שם" הוא צורה, אופן ההשפעה. אני כאילו מתלבש בתוך הלבושים האלה, נעשה כמוהם וזה השכר שלי.
השבירה נתנה לבורא המון היבטים. נכון שהוא ברא את העולם "במאמר אחד", אבל בתוך עשר הספירות הללו הכול נסתר, סגור, חסום. עשר הספירות של "מלכות דאין סוף" או ארבע דרגות ההתפשטות של "אור ישר", לא נותנות שום דבר. הנברא עדיין לא קיים, כלומר, הוא אינו יכול להתגלות או להשיג.
כדי שהאדם יבין באמת משהו, עליו לקבל צורה מתאימה, "להתלבש" בה. אם אני מבין כיצד פועל המנוע, אני כאילו נמצא בתוכו ומרגיש בעזרת ה"עצבים" שלי את כל מה שמתרחש שם. זהו הידע האמיתי, ההשגה האמיתית.
לכן, לפני השבירה היה הכול נפלא, חוץ מדבר אחד, הנברא עדיין לא היה קיים. הוא היה דומם בדרגה הנמוכה ביותר (דומם דדומם), דומה ל"מלאך", כלומר כוח פשוט, נטול יצר הרע שלא הרגיש שום דבר, נפעל לחלוטין מלמעלה, בלי שום עצמאות. והשבירה אפשרה לו לרכוש "לבושים" שונים, "אותיות", "שמות" של הבורא, אופני התנהגות, על בסיס ההפכיות הפנימית והשוויון החיצוני לבורא.
זאת הסיבה לבריאתו של היצר הרע, הכול מתחיל מזה…
מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 22.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לחם טעים מדגנים מלאים
פסל חי על כן האבן
ניתוח האגו העצמי
