להיפרד מהמטמון

הכלים דהשפעה הם גם רצון לקבל, אבל הוא עדיין לא מקבל על מנת להשפיע.

נניח, שאני אורח שיושב מול בעל הבית. כשאני רואה את יחסו הטוב כלפיי, גם בשכבת הרצון העליונה אני מוכן להתייחס כך כלפיו. השפעתו שמכוונת כלפיי מביאה אותי לתגובה המתאימה.

יחד עם זאת, אני נמצא תחת שליטתו. הוא כל כך נפלא, טוב ומיטיב לי, שרק ההשפעה הזאת כבר מתקנת אותי ואני מוכן להשפיע לו בתגובה.

כך אני מגיב על האור בתוך הכלים "דגלגלתא ועיניים" המכוונים להשפיע על מנת להשפיע. גם בהם יש עביות מסוימת, אבל באופן כללי מספיק שאני לא מתנגד לבעל הבית. כשאני סופג את אהבתו כלפיי, אז בתוך הרצון לקבל שלי אני כבר לא מסוגל להזיק לו. קשה להבין זאת, מפני שבמצב דומה אנחנו היינו מוכנים דווקא להזיק, כי אם הוא אוהב אותי, אז האהבה הזאת משאירה אותו ללא הגנה, כלומר אני יכול "לסדר" אותו…

אבל כאן מדובר על מדרגת "אמת". אם אני רואה שאדם עוזר לי מכל הלב, (אף על פי שזה לא פשוט ודורש מאמץ רב) אני בכל זאת בונה בי יחס כזה כלפיו. אני עדיין לא עובד על מנת להשפיע כמוהו, אבל לפחות אני מממש את הפתגם "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

ועל אף שמדובר על שכבות העביות העליונות, אני עובד עם כל הכלים שלי. אבל אני מפעיל אותם רק כדי לא להשתמש ב"עביות" שלי. אני משתמש בה רק בתנאי שאני מרגיש את היחס שלו כלפיי כאהבה גדולה. ובינתיים אני מסוגל להשיב רק על ידי השתייכות אליו, לא מעבר לזה.

מדובר על מדרגת "חי". אני כמו כלב לרגלי בעל הבית שלו. אני עובד בכל הרצונות שלי רק כדי להידבק אליו. אני משנִי כלפיו.

זה לא פשוט. כי על ידי זה הוא יכול להשתמש בי כרצונו. כאן דורשים ממני "מסירות נפש", דרגת ה"אמונה", השפעה, אבל לא יותר מזה. אני מבטל את עצמי והוא משתמש בי כרצונו. אני "כלי" בידיו.

אבל אני עדיין לא מסוגל להפעיל את עצמי בדרגת "אדם" ולהיות כמוהו, זה מנוגד לגמרי לטבע שלי. זאת כבר המדרגה הבאה שאליה מתחבר אח"פ, "לקבל על מנת להשפיע", לא רק הגאולה מהרצון, אלא גם בתוכו.

אבל בינתיים אני מבטל את עצמי, ודווקא המצב הזה מסמל את חג החנוכה. אני הולך אחרי הבורא למרות הכול. ברור שאני מנהל מלחמה, אני הורג את שונאיי, אבל רק את מי שמתנגדים לרוחניות. הם משאירים אותי בחיים, אבל בתנאי שאני לא אהיה שייך לאור, שלא אתחבר להשפעה.

שאלה: אני לא מבין כיצד זה שייך לעבודה הרוחנית…

תשובתי: תנסה לכוון את עצמך כך, שלא תרגיש שום שנאה כלפי אף אחד, ולא תרצה להצליח על חשבון אף אחד. אתה מסכים שלכולם יהיה טוב. אפילו אם אתה לא תורם שום דבר, אבל גם לא מפריע. תנסה להגיע ליחס כזה מעל הרצון לקבל שלך.

תאר לעצמך שאנחנו מצאנו מטמון בשווי מיליארדי דולרים. ועכשיו בוא נחלק אותו שווה בין כולם, כולל שנינו. אולי עכשיו אתה מסכים, אבל מה אם זה כבר ייכנס לחשבון הבנק שלך? תאמין שיכאב לך להיפרד מכל פרוטה. זהו הטבע שלנו.

לכן, לא קל להגיע לדרגת "להשפיע על מנת להשפיע", זה דורש "ארבעים שנות במדבר". ובסופו של דבר, קורה נס שמצטבר במנות קטנות, פעם אחר פעם…

מתוך שיעור על פי אגרת נ"ו של הרב"ש, 02.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חג הניצחון הראשון על עצמנו
אור חנוכה בליבך
"פרסום נס" החנוכה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/INKeU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest