דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להיות מוכן לשינויים

להיות מוכן לשינויים

הרצון לקבל נוצר על ידי האור. כך שהאור הוא הראשון, "יש מיש", הסיבה הראשונית. והרצון לקבל נוצר בו ומהווה את התוצאה ממנו.

האור ברא את הרצון כדי לעשות אותו שלם, בדומה אליו. האור מסוגל לעשות עם הרצון את הכול. הרי הוא כמו חומרה שניתן להכניס בה תוכנות בעלות אופי שונה ואפילו מנוגד. כתוצאה מכך הרצון ייהנה ממר או ממתוק, משקר או מאמת, מקרבה או מריחוק, וכן הלאה. הרצון הוא רק מה שמגיב לאור. לפי הצורה שבה האור יתכנת אותו – זה מה שהוא יהיה.

וכך האור מתחיל לעבוד על הרצון, כשהוא מראה לו את היחס ה"לא יציב" שלו. הוא מעצב ברצון את הרגשת החיסרון, בדרכים שונות, וזהו השלב הראשון. בתוך החיסרון מופיע המילוי, בתוך המילוי – הרגשת הנותן, בתוך ההרגשה – היחס לנותן, וביחס מתגלה מי אני ביחס אליו. בשרשרת המצבים הזאת, האור פעם מתגלה ופעם נכבה, בדומה לנורה שמדליקים ומכבים אותה.

מתוך ההסתרות והגילויים הללו, הרצון רוכש יותר ויותר הבנה, הרגשה, החלטיות, בירור. המאגר הפנימי שלו מתמלא, ובכל פעם הוא מגיב על האור בדרגה אחרת ובצורה אחרת. האור משפיע על הרצון בצורה פשוטה, אך בזכות זה הרצון מפעם לפעם נעשה מורכב יותר וכל הזמן עובר שינויים איכותיים.

אנחנו לא יכולים לפרט על כל אופני השינוי הללו, מפני שחסרה לנו הטרמינולוגיה המתאימה. אך כך או אחרת, הרצון פועל מתוך מה שהוא מרגיש ברגע הנוכחי, וכן מתוך מה שנשאר בזיכרונו מההרגשות הקודמות. בפעולותיו הוא מתבסס על הניסיון הקודם. מלבד זאת, יש לרצון גם זיכרון אחר: אינסטינקטים שטבועים במצבים הקודמים, שמחייבים אותו לפעול לפי סכמות מסוימות, אפילו כשאין לכך בסיס הגיוני.

בתוך הרצון צריכות להיות צורות מנוגדות: תכונות הנברא ותכונות האור, הבורא. אחרת האור תמיד ינהל את הרצון בצורה ישירה. מטרת הבריאה היא שהרצון יקבל שכל ורגש. וזה אפשרי רק בתנאי שהוא יימצא בהתנגדות, בהתנגשות, בפיצול בין כוחות שונים. ולכן הדרך תמיד עוברת דרך עליות וירידות בצורות שונות ובהבחנות שונות.

בתוך הנברא, האינסטינקטים נמצאים בקונפליקט עם השכל. בעלי החיים, שפועלים בהתאם לתוכנה הפנימית, אינם טועים, והאדם כל הזמן טועה במקומות שבהם הוא עולה על הבהמה. אנחנו רואים את זה גם לפי ההתפתחות האנושית: ישנם אנשים שמפתחים הרגלים מסוימים, ועד סוף החיים הם חיים כמו חיילים שמבצעים את הפקודות שקיבלו עוד בבית הוריהם. החיים שלהם עוברים בצורה רגועה יותר, בצורה רגילה, יש בהם יותר איזון וביטחון.

לעומת זאת, לאדם המתפתח יש פחות אינסטינקטים ויותר שכל וספקות. הוא חווה קונפליקטים פנימיים לעיתים קרובות יותר. הוא לומד יותר ומשתנה יותר ולכן גם בבגרותו הוא נראה כילד, שתמיד מתפעל מהחיים ומוכן להשתנות.

ואלה שיותר קרובים לאינסטינקטיביות, מרגישים שהם בטוחים יותר, מבינים יותר, יציבים יותר בחיים. הרי הם מתבססים על אינסטינקטים בלתי משתנים, וזה מספק להם חיים קלים יותר. מי שבאמת רוצה לעלות לדרגת הבורא, חווה שינויים, עליות וירידות, הבחנות השונות. בדרך הזאת נמצאת גם דרגת פרעה, שאומר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". זוהי דרגה גדולה וחשובה מאוד, של אדם שמבין עד כמה גדול הפער בין פסגת הסולם לתחתית שלו. מדובר על עבודה קשה בתכונות מנוגדות.

ולכן אנחנו צריכים בכל פעם להשתדל לראות את עצמנו במדרגות הסולם שבהן אנחנו יורדים ועולים שוב ושוב. לא צריכים לפחד מזה ולצפות לאיזשהו רוגע. רוגע הוא הדבר הגרוע מכל.

השינויים בדרך הזאת מתבצעים רק בעזרת הסביבה. כשהאדם נמצא לבדו, באופן בלתי מודע, הוא מעדיף להישאר במקום בו הוא נמצא. אפילו אם לא כל כך טוב לו, ואולי גם רע לו לחלוטין, בכל זאת הוא אינו נמשך לשינויים, הוא כל הזמן נאחז בכל הכוח בשגרה. קשה לצאת ממנה.

רק סביבה שכל הזמן גורמת לאדם להתפעל מערכים אחרים תוכל להוציא אותו החוצה. ולכן אנחנו צריכים לחזק את הקבוצה, כדי לעלות ולרדת מהר יותר, מתוך הבנה שבכל פעם אנחנו בונים בתוכנו את הכלי לגמר התיקון שלנו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 09.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא דוחף אותי – והסביבה תופסת
מתאזנים

המשתנה האחרון במשוואה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N94dd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest