להיות בעל הבית על הנשמה ועל הגוף

אנחנו חייבים לחנך בני אדם מינקות, להתייחס לגופם כאל מי שיש לו מידות, דעה, הרגשה ויתר מאפיינים משלו. למשל, כאשר כואב איבר בגוף עלינו לומר שהגוף כואב, שלגוף כואב. כלומר, להתייחס לגוף כחלק שלא מתמזג עם האדם עצמו, אלא קיים לידו בצורה נפרדת למשך פרק זמן מסוים, כמו שרב"ש היה אומר בהצביעו על הגוף: "שיסבול!".

על ידי מתן חינוך כזה, היחס לגוף יהפוך להרגל. עלינו "לתפוס" את הגוף, כמשהו שניתן לנו בנוסף לנשמה ולהפריד את הנשמה מהגוף. עלינו לדבר גם על הנשמה, כעל משהו שניתן לנו לפרק זמן מסוים, במטרה מסוימת. ועל האדם עצמו, להיות כבעל הבית גם על הגוף וגם על הנשמה, כדי לנהל את שניהם, את האגו של הגוף ואת המטרה העליונה של הנשמה. הנשמה והגוף כשני קווים, ועלינו לבנות קו שלישי כצרוף וסכום של שניהם, ובתוצאה מהצרוף של שניהם לראות את עצמך, את המימוש שלך.