להחיות את הזמן המת

דרך המעשה אנחנו יכולים לנהל את הרצונות שלנו. לכן אנחנו צריכים להכניס את עצמנו בכוח למעשים, ובזה תלויה מהירות ההתקדמות שלנו. אנשים שואלים: "איפה העולם הרוחני? מתי הוא יתגלה? מה עוד אני יכול לעשות כדי להתקרב אליו?".

והם אינם מבינים שבכל יום אנחנו מבזבזים המון שעות ללא תועלת. מה שהיינו יכולים לסיים ביום אחד, נמתח למשך חודש שלם ואפילו יותר. אנחנו לא דואגים לצמצם את כל האפשרויות שלנו כך שכל רגע יהיה מכוון להשגת המטרה. אם איננו יכולים לעשות זאת ברצון ובכוונה, אז לפחות במעשה החיצוני הגשמי, בצורה עקיפה, דרך מעשים אחרים שאני מבצע עבור העולם, עבור ההפצה, עבור הקבוצה.

לעיתים קרובות, ולמשך זמן ממושך, אנחנו נמצאים במצב שבו אין לנו רצון, והזמן עובר, ואנחנו לא יודעים מה לעשות איתו. אנחנו פשוט מחכים מתי זה ישתנה מעצמו. אבל שום דבר לא ישתנה מעצמו. כי דווקא הזמן המת הזה ניתן לנו כדי שנכניס בו מעשה, ובזכות המעשה נשנה את הרצון שלנו, נתעורר במהירות ונתחיל להתקדם אל המטרה. בינתיים אינני מרגיש שגם הקבוצה, גם העולם וגם כל המציאות הם בעצם אני, והכול תלוי בי. אני צריך להשתמש בכל זה כדי לממש את המטרה.

ולא לחכות שההתעוררות תגיע מבחוץ. ישנה כמות ואיכות של יגיעה, שאותה האדם צריך לתת רק במעשה, ללא שום כוונה ורצון! ועל אף שבדורנו אנחנו מפונקים, חלשים, ולא מוכנים לסבול כמו הדורות הקודמים, שהיו קרובים יותר לתנאי של מקובלי העבר: "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה…", אבל בכל זאת, אנחנו צריכים להבין שללא ההשתתפות בסבל של כל העולם, לא נוכל להתכלל בו.

וכאן השכל והרגש צריכים להשלים זה את זה, כדי שלא אצטרך לסבול כמו כל אחד בעולם וכל האנושות יחד. בזכות השכל אני יכול להגדיל את ההשתתפות שלי בייסורי העולם ולהצטרף לכלי האחד הגדול.

ובהתאם לכך יגדלו המעשים שלי לטובת העולם, וכך אעבור מהמעשים לרצון ולמחשבה, ארכוש את הכלי המושלם, המוכן לתיקון ולמילוי, כך שזה יהיה תיקון ומילוי עבור העולם כולו.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 29.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם על הכתפיים שלי
תעשה כל מה שאתה יכול, ותשמע!
לסבול מהסבל של כל העולם