להביא את העולם להרמוניה

שאלה מהבלוג: רב נכבד, מדוע מתבצעת התעלמות מהתלמידים הערביים ולא הייתה הזמנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באתר האינטרנט בערבית? האם אתה לא רוצה שנצטרף אליכם? למרות שאתה יודע שללא ההשתתפות שלנו לא תהיה פריצה.

לא מזמן, באחת מהתוכניות שלך, אמרת שישראל מוקפת "בחבורה של מדינות ערב", ובתוכנית אחרת הצהרת שפצצה גרעינית אחת תרגיע את אירן, ואנחנו חשבנו שאצלך נמצאות "שושנים בידיים", שאלה גם כן המילים שלך. אך אצלי קיים תיאור קצת שונה: בכל אדם יש את כוח ישראל משלו וכוח ערבי משלו. ישראל – מעל לפרסא, ערבי – מתחת לטבור. יחדיו אלו הכוחות של בורא אחד.

ישראל זה ג"ר ואם הוא לא יתחיל לעבוד על הערבי שלו, על האח"פ, אז לא ייצא לו שום דבר עם השלום! והערבי שבאדם, אם יניח שהוא רוצה להרוג את ישראל, אז הוא דומה למתאבד, כי הרי ישראל זה בתוכו עצמו, בפרצוף שלו מעל לחזה! ולכן, בינתיים הוא לא אוהב את ישראל, לא יכול להשלים עם ישראל באופן כללי, מחוץ לעצמו.

אותו הדבר גם עִם יהודי או ישראלי: עד שהוא לא יאהב (לא יתקן) את הנה"י שלו, את המקום שלו מתחת לטבור, את ה"ערבי" שלו, הוא אף פעם לא יוכל להתגבר על המכשול לשלום עם הערבים מחוץ לעצמו.

אחמד סאלם

תשובתי: אחמד היקר,

אתה צודק לחלוטין שישראל, ישמעאל, עשיו, הם כוחות בתוך האדם, ורק אם הוא יתקן אותם בתוכו, אז הוא יוכל להביא את העולם החיצוני להרמוניה. ובזה שהתיקון מתארך, אשם בראש ובראשונה עָם ישראל, מי שקיבל לידיו את שיטת התיקון.

נשיא אירן, דמות בלתי נעימה, מביע בצורה ברורה את אי-הרציונאליות של הסכסוך, אך הסיבה היא לא בו, אלא בכל אחד מאיתנו. אנחנו רואים, כיצד כל משתתפי הסכסוך, ישראל, הפלסטינאים, אירן או ארצות המערב, מתנהגים בצורה חסרת היגיון, בניגוד לשׂכל הישר, לפעמים באופן התאבדותי, כאילו שאיזה כוח מלמעלה מנהל אותם. אפילו אם פצצת אטום "תרגיע" את אירן, היא תפנה מקום למישהו אחר, והמצב יהפוך להיות עוד יותר גרוע.

ההחלטה לא להזמין את חברינו הערבים לכנס הייתה החלטה כאובה מאוד. קיבלנו את ההחלטה בלב כבד, ורק כדי לא להעמיד בסכנה את חייהם של חברינו הערבים ובני משפחתם. ההתנגדות היא מאוד חזקה, והשלטון במגזר הערבי בינתיים נמצא בידיהם של אנשים שלא רק שאינם פתוחים לדו שׂיח, אלא מנוהלים יותר מדיי על ידי רגשות ואמוציות מאשר על ידי שׂכל הבריא.

במצב כזה דרושה סבלנות והבנה של כל המורכבות של המצב. לא הייתה שום סיבה אחרת. החברים שלנו מארצות ערב שיש בהן משטר יותר פתוח, כמו תורכיה, קזחסטן, אוזבקיסטן, וכמו כן חברים ממוצא ערבי החיים בחלק המערבי של העולם, ארה"ב ומדינות שונות באירופה, השתתפו בגלוי בכנס.

בכל ליבנו אנחנו איתכם. בואו נחשוב ביחד כיצד לחזק את הקשר הפנימי שלנו, ודרכו ישתפרו גם התנאים החיצוניים. זו אינה בעיה פשוטה, אך אם היא עומדת לפנינו, סימן שהבורא נתן לנו כוחות לפתרונה.