קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: חכם אחד נשא מים בשני דליים, ואחד מהם היה סדוק. כל יום הוא הביא הביתה רק מחצית מכמות המים מהכד הסדוק. פעם הכד עצמו אמר לו, "סליחה שאני לא יכול לקיים את הייעוד שלי במלואו". החכם ענה, "אתה עושה אותו במלואו. בצד הדרך שלך גדלים פרחים שאני משקה אותם הודות לך". מצד אחד יש בנו "סדק", האגו שלנו. מצד שני, ה"סדק" הזה הוא הכרחי כי הוא "משקה" משהו. האם זה כך?
תשובתי: כן. האגו משקה את הרצונות האגואיסטיים שלנו. אם לא יהיו לנו רצונות אגואיסטיים, לא נוכל לתקן אותם, לא נוכל להתקיים. ולכן נולדנו עם רצונות אגואיסטיים ואנחנו חיים איתם.
שאלה: איך נוכל להשתמש בסדקים וחוסר השלמות שלנו לטובת הזולת?
תשובתי: אם אנחנו נגישים, ומסבירים לבני האדם, אז כנראה יש בזה משהו.
שאלה: אנחנו אגואיסטים, ובכל זאת מראים לאנשים איך לא להיות כאלה. ובכך אנחנו מפיצים את הרעיון הזה?
תשובתי: אנחנו מפיצים את הניסיון שלנו לאחרים, כדי לחסוך מהם תוצאות לא נעימות.
שאלה: איך עוזרת לנו ההכרה שאנחנו אגואיסטיים?
תשובתי: אחרי ההכרה שאנחנו כאלה, יש צער וחרטה על כך שאתה לא יכול לברוח מזה. זה טוב להכיר בכך, אחרי כן עלינו להשפיע לבורא שיתקן את האגו וזה לצערנו קשה מאוד.
שאלה: יכול להיות שלב שבו אנחנו מזהים שאנחנו אגואיסטים, אבל עוצרים שם?
תשובתי: כן. איפשהו שם אנחנו עוצרים.
שאלה: ועלינו מיד לבקש לתקן?
תשובתי: נכון.
שאלה: מה חשוב יותר לאדם לתקן את האגו או ללמוד להשתמש בו?
תשובתי: עד כמה שאפשר להשתמש צריך להשתמש, ובמה שאי אפשר אז צריך לתקן. מה שאתה יכול להשתמש בצורה נכונה, תשתמש בו. ומה שאתה לא יכול אז תבקש על תיקונו.
