דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לבקש סליחה על היגיעה שלא נתתי

לבקש סליחה על היגיעה שלא נתתי

הרב"ש, "שלבי הסולם", 1985-1986 מאמר 36, "הכנה לסליחות מהו": "כשהאדם בא לבקש מה', שיסלח לו על מה שחטא כנגדו, ופגם בכבודו יתברך, אז האדם צריך לחשוב מחשבות, בענין מה שחטא להבורא."

אני מבקש סליחה לא על הפגמים שאיתם נולדתי, שנמצאים מלכתחילה בטבע שלי. לא אליהם אני מתייחס, הרי "יצר האדם רע מנעוריו". אני לא מתייחס ליצר הרע עצמו, אלא רק ליגיעה שלי: האם כבר יכולתי להתרומם מעל היצר הרע שלי, לבנות "מסכים" ולרכוש את היחס של השפעה אהבה וחיבור כבר למעלה מהיצר הרע? האם יכולתי לפעול על פי העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה"?

דווקא אם התרשלתי ביגיעה הזאת, אני צריך להביע חרטה ולבקש סליחה, ועל זה אני צריך לבכות. "צער השכינה" הוא לא בזה שהיא הכינה לנו את מצבה השבור, הפגום, אלא בזה שאנחנו לא משתדלים להקים אותה מהעפר על אף התנאים שמאפשרים לנו לעשות זאת.

המאור המחזיר למוטב מגיע בהתאם ליגיעה שלי. אם הוא לא היה מגיע ללא קשר אליה, הוא היה מראה לי את השבירה הכללית שנעשתה על ידי הבורא. לעומת זאת, כאשר האור המחזיר למוטב מגיע לפי היגיעה שאני עושה, או שלא עושה, הוא מגלה לי רק את החלק שלי, היגיעה שלא נתתי ויכולתי לתת.

לא צריך להצטער על כך שנולדתי לא כל כך מוצלח במשהו – למשל, לא מספיק חזק פיזית, לא מספיק חכם, ללא זיכרון טוב וכישרון ללימוד. על זה לא צריך להתלונן. אם לא נתנו לי משהו – סימן שאת זה אני לא צריך. אם אין לי כישורים מסוימים ואני מתקשה בגלל זה, כנראה אני חייב להיות עם זה כל החיים.

התכונות האישיות שלי אינן מעידות האם אני טוב או רע. יכול להיות שנולדתי עצלן, בזבזן, שתלטן וכולי. עצם העובדה שנולדתי עם התכונות האלה, היא כבר סימן שאני לא צריך להתייחס לזה. לא עליי לתקן אותן. עליי לתקן רק את ההשתתפות שלי במה שמגלים לי על פני הטבע שלי. אם שם, מעליו, אני מתעצל, אז על העצלות הזאת אני צריך להקריב קורבן, ועל חוסר ההשתתפות הזאת אני צריך לבכות ביום הכיפורים. אני מבקש סליחה לא על התכונות הרעות שלי שאיתן נולדתי, אלא על זה שבאמת יכולתי לתקן כאשר קיבלתי הזדמנות משמיים, ולא מימשתי אותה.

לכן, מי שלא טרח, לא מגלה בתוכו שום רע. ומי שטרח, מגלה שהוא רע – וזאת רק במידה שהיה יכול לתקן ולא תיקן.

אנחנו לא אחראיים לתקן את כל מה שהמערכות הרוחניות קלקלו לפנינו. זה קלקול המערכת הכללי. אבל אם אנחנו נתקן את מה שמוטל עלינו, אז כל המערכת תתוקן. הרי, היא התקלקלה כיוון שנכנס בה מרכיב שנקרא "אדם". לכן, כאשר אנחנו מתקנים את השתתפותו של האדם במערכת, אנחנו מתקנים את הכול.

שאלה: איך חרטה קשורה ליחסים בין החברים?

תשובה: כמו שכתוב, יום הכיפורים לא מתקן את החטאים של האדם ביחס לחברו. אני חייב להצטער על מה שכביכול גרמתי, ובאותו הזמן לזכור שגם זה נעשה על ידי הבורא. כך או אחרת, אני לא מצטער על זה שגיליתי שאני רע. אני מצטער על זה שהרגשת הפער ביני לבין הבורא עדיין נמצאת בי. ואז אני מתקן אותו.

וזה אומר, שאפילו בגילוי הרע אני חייב להרגיש שמחה.

שאלה: אין אדם שלא גרם רע לאדם אחר, אפילו ללא כוונה. איך אני יכול לעשות כפרה? איך לבקש סליחה?

תשובה: אדם עושה את זה על ידי יגיעה לחיבור. זה התשלום שלו. אין שום צורך ושום מעשה שיכפר על מה שעשיתי. כל רע שעשיתי גרם לפירוד. כל טוב שאני יכול לעשות – זה רק לגרום לאיחוד. הצורות והאופנים של הרע והטוב אינם חשובים, העיקר הוא דווקא – איחוד או פירוד. אם תעשה כך, לא תטעה.

מתוך שיעור על המאמר של רב"ש, 13.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
גילוי הרע איננו סיבה להצטער
יום כיפור, יום של שמחה
זמן תשובה – "סליחות"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/76GlT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest