לבבות מחוברים

שאלה: באיזה אופן אנחנו נכללים בעליות ובירידות של החברים?

תשובתי: אנחנו מתאחדים ונכללים ורוצים להיות כלולים מהרגשות של החברים, בכך שמבטלים את עצמנו זה כלפי זה, עד כמה שהלב שלנו מסוגל לזה. אנחנו רוצים לקחת נייר זכוכית ולשפשף את הלב שלנו כדי שהוא יהיה יותר רגיש לאחרים, אנחנו רוצים לעשות איתו משהו, כדי שהוא לא יהיה כל כך אטום. אם אני מתקשר ללב של החבר, אז אני קונה את כל מה שיש בליבו: כל העליות והירידות שלו, כל מה שהוא עשה בעבר, גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים.

למעשה, זה לא חשוב אם טובים או רעים, כי אני קונה את העוצמה. את הדברים הרעים הבורא סידר לחבר מלכתחילה. הדברים הטובים יכלו לקרות לו ב"דרך ייסורים" או ב"דרך תורה" והם עברו עליו. ואת כל הניסיון הזה אני יכול לקנות, לקבל. דווקא לצורך זה הייתה "שבירת הכלים", כדי שכל אחד יוכל לעשות את החלק הקטן של העבודה שלו ויכולים להעשיר זה את זה על ידי התכללות הדדית.

אנחנו לא מבינים מה זאת דרגה רוחנית. היא כל כך גבוהה, שאי אפשר להשיג אותה אלא רק אם אנחנו לוקחים זה מזה את כל ההיסטוריה של כל אחד. על ידי זה שאני נכלל בחבר, אני קונה את כל הגלגולים שהוא עבר, את כל הדרך שעברה נשמתו, בזה שירדה מעולם אין סוף ונשברה יחד עם הנשמה שלי. ואחר כך אנחנו יחד עשינו המון גלגולים ועכשיו נפגשנו, כדי להתקשר זה עם זה.

לאחר שבירת הנשמה הכללית, הנשמות התחלקו והתרחקו זו מזו. הן עברו תהליך ארוך של שינויים, בזה שעברו דרך בבל ושאר הניסיונות. ועכשיו, כאשר הם סוף סוף מגיעים לחיבור, אני יכול לקבל את כל מה שעברו וחווּ כל השאר במשך כל ההיסטוריה, ולכן אני הופך להיות כלי שלם שכולל בתוכו את כל העולם. וכך כל אחד מאיתנו, ואף אחד אינו מפריע לשני! זה האיחוד של הכלי האינטגרלי.

זה לגמרי לא חשוב אם החבר מרגיש את זה או לא. אם אני מכניע את עצמי ומתחבר איתו, אז אני מקבל את היגיעה שלו, את החיבור, את כל מה שיש בו.

מתוך שיעור מקדים לכנס הערבה, 30.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שני הקטבים של האחדות
החברים בתוך ליבנו
לפני הבחירה