לא תעשה לך פסל

יט) "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר. כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (ספר "שמות", פרק ל"ב, פסוקים י"ט-כ', פרשת "כי תיסע").

לראשונה עָם ישראל נאלץ לרדת מצרימה יחד עם יעקב ובניו. ועל אף שהיו להם חיים טובים, הם הרגישו במצרים כעבדים, מפני שזה לא הבית שלהם.

וכשהם בעצמם עשו את עגל הזהב, זאת הייתה אותה מצרים, אבל כבר הרצויה להם. הם רצו להתפתח לפי דוגמת מצרים, לבנות לעצמם מדינה נפלאה בלי עזרת הבורא שבמקומו בנו עגל הזהב.

לכן, כל הדמויות שלפניהן משתחוות תרבויות וחברות שונות, מסמלות את עגל הזהב. אדם בונה לעצמו פסל גשמי כדי להשתחוות לו. זה מנוגד לגמרי ליסודות של תפיסת העולם בחכמת הקבלה. אבל בכל הדתות והאמונות עד היום קיימים פולחנים שכולם משתחווים להם. אדם צריך שיהיה לו משהו קדוש, הוא חייב לשמור על משהו כמו ילד שמחזיק את הצעצוע. בלי זה הוא לא יכול להתקיים, כי כל מה שנמצא מחוץ לחומר נמצא מחוץ להבנתו. חייבים להביא לו דמויות כלשהן. לכן מסביב לשאלה "האם לבנות את בית המקדש הגשמי או לא, האם צריכים מלך במדינה או לא", תמיד היה מאבק קשה.

מלך הוא שלטון יחיד. וגם ההשגחה העליונה היא אחת.

לשם מה צריכים את כל זה? כאן קיים מימוש מאוד עדין של המבנה החברתי, כדי שהחברה תשתוקק רק למעלה ושלמטה תשארנה רק הפעולות, כלומר, כל היתר צריך להיות רק הכוונה.

לכן, האדם צריך כל הזמן להבדיל שכל הרוחניות צריכה להיות באוויר ולא בלבוש הגשמי, וכל הגשמיות צריכה להתבטא רק בפעולות שמכוונות אותנו אחד כלפי השני. ואז תישאר רק השפעה הדדית חיובית עד לגילוי המוחלט של האהבה והקשר. אם האנשים יפעלו כך, אז בתוכם, בקשר ביניהם הם יבנו את בית המקדש שבתוכו הם יגלו את הבורא.

רק עכשיו, אחרי שהאנושות עברה את כל דרגות ההתפתחות ההיסטורית, אנחנו יכולים להתחיל בהדרגה להסביר לאנשים כיצד לוותר על כל הסממנים החיצוניים.

כי הגוף אינו קיים, אלא קיים רק הרצון שחייבים להתחבר ואז אנחנו נוכל לגלות בתוכנו, בינינו, בשטח הניטראלי, בתוך החיבור בינינו, את התכונה החדשה שנקראת "אדם" ובתוכה נגלה את הבורא, את הכוח שברא ומחיה אותנו. זהו תהליך הבשלה פנימית עצום של האדם. ואת כל הסמלים שעליהם מספרת התורה: הדגלים, המשכן, אוהל המועד וכולי, חייבים לשמור כל הזמן ברוחניות ולא כהתגלמות גשמית. וכדי להצליח בכך נחוץ החיבור. מצד אחד, החיבור שומר עליך, ומצד שני, אתה שומר על החיבור. כל אחד תומך בכולם בהשתוקקות רוחנית. בדיוק לשם כך קיים הקשר בינינו וכולם דואגים לכולם.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 09.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חיסון נגד האגו
לנצח את "עגל הזהב"
לפני הבחירה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ghXR1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest