לא עניין של טעם

Laitman_2011-07-05_5745_w.jpg

שאלה: איך התפיסה של מר ומתוק משתלב עם הסקאלה של "אמת ושקר"?

תשובתי: הם לגמרי לא קשורים זה לזה, אבל אנחנו, לפי הטבע שלנו, נוטים לעשות הקבלות. כך גם עבור הילד, כל מה שמתוק זו האמת, וכל מה שמר הוא שקר. הוא לא מבין אחרת, ולכן הוא לא מסכים ליטול תרופות מרות. אנחנו צריכים להתגבר על הטעם המר, כדי שמעליו, כמו על השקר המדומה, נגלה את האמת.

שאלה: אז איך אפשר להבחין באמת מאחורי המר?

תשובתי: לצורך זה דרושה השפעת הסביבה.

המר והמתוק הן הרגשות גופניות, ואף אחד אינו יכול להכתיב לי אותן. אני יודע מה עבורי מר ומה מתוק. אבל איך אני יכול לזהות את האמת והשקר? מי ייתן לי את הקריטריונים? כלי התקשורת? המורים? דעתי הפרטית? או שקבוצה מיוחדת?

אם אני נכלל בכזאת קבוצה ונוטל ממנה קריטריונים של אמת ושקר בצורה ברורה, הגיונית ונחרצת, אז הקריטריונים הללו נכנסים להתנגדות עם המר והמתוק של הרגשות הבהמיות שלי. אני נכלל בקבוצה, מתכופף בפני חשיבות המטרה, חשיבות האמת, והיא מקבלת בעיניי חשיבות עליונה. ואז אני מוכן לעבוד, למרות המרירות, והעבודה הזאת מעל למרירות מסמלת שאני הולך באמונה למעלה מהדעת.

רק בקבוצה אפשר לטפח את המושג של אמת. כי "אמת" זה כאשר הקשר ההדדי שלנו חשוב עבורי יותר מכל המרירות של האגואיזם. ואפילו אם הערך שלנו הוא מלאכותי, בהמשך אני אעזוב את המדרגה הבהמית ואעבור לכלי אחר, שבו ההרגשות נחלקות לא למרות ומתוקות, אלא לאמיתיות ושקריות. אחר כך, במדרגה החדשה יתגלו לי מרירות ומתיקות עוד יותר "עסיסיות", ושוב אני אתעלה מעליהן אל האמת והשקר.

בכל פעם האמת, במילים אחרות, האמונה, כוח ההשפעה, האיחוד עם הקבוצה, הערבות, צריכה להתעלות מעל למרירות שמתלווה אליה.

שאלה: בעיקרון, כל מיני הרגשות והתחושות שלי מתחלקות וממוינות לפי הסקאלה של "מר ומתוק". איך אני יכול לזהות בתוך הרצון שלי את האמת והשקר?

תשובתי: את האמת והשקר אני מרגיש במקום אחר, לא איפה שמתגלים המתוק והמר, אלא למעלה יותר, בדרגת האדם שבי.

בדרגות הדומם, הצומח והחי אני מרגיש רק מר ומתוק ולא יותר. אבל ישנה גם דרגת האדם, מי שמחובר עם הסביבה, עם הקבוצה, מי שמגדל בתוכו את החלק שמתעלה מעל הגוף, המנוגד וההפוך מהגוף, החוץ-גופי, שנובע מהזולת. ובכלי הזה אנחנו מרגישים את האמת והשקר, במקום המר והמתוק. בו האדם מרגיש את החיבור, את הערבות, את היחס שלו לזולת, ובסופו של דבר, מרגיש את הבורא. בחלק הזה הוא יוצר את ההעתק ההפוך שלו, ובכך יוצר את הבורא. כי הרי היחס לזולת ולבורא, זה אותו הדבר.

שאלה: אז בשביל מה אני צריך בכלל להרגיש את המר והמתוק?

תשובתי: אז על פני מה אני אבנה את החלק העליון שלי? ברצון שלי אני מרגיש רק מר ומתוק, וישנה נקודה שמאפשרת לי לייצב מעל לרצון כוונה, או יחס לזולת, או דמות של העליון. כך אני בונה בתוכי את האדם על פני הדומם, הצומח והחי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 02.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
העולם המדומה הזה
האמת תצמח מהארץ
טעם האמת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/BXZj8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest