לא סתם ביחד, אלא לגמרי כמו אחד

מתוך שיעור מס' 1 בכנס ההכנה לכנס הערבות העולמי

אם האדם כבר נמצא במציאות שבה "אין עוד מלבדו", הוא חייב לחבר את כל ההפרעות שמתעוררות בו עם אותו המושג של "אחד". ואז הוא יתחיל לראות שהוא באמת נכנס לעולם הרוחני, נכלל בהשפעה, בבינה, מעל לעצמו. אין יותר "אני", "הוא" "היא" וכל היתר. הכול זה רק אחד.

האחד הזה הוא לא הבורא ולא הנברא, אלא המציאות היחידה שקיימת, שבה כולם מתחברים לאחד. כבר אי אפשר לומר שקיימים "אני" ו"הוא" והחיבור בינינו. לכן כל המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים לגילוי המציאות האחת הזאת, הנשמה האחת. זה המטרה שלנו, אלה החיים האמיתיים שלנו.

אם האדם משתדל כל הזמן להעלות את עצמו לדרגה כזאת של רגש ושכל, להרגשה הזאת של ה"אני" שלו בכל הכמיהות והתקוות שלו, בכל הרצונות הפנימיים שלו, אז הוא יעבור מספר מסוים של תרגילים, עד שהוא יראה שכל מה שקיים מחוץ ל"אחד" הזה נועד אך ורק כדי לעזור לו ולדחוף אותו להתקשר עם ה"אחד" הזה ולקבוע שם את מקומו.

על זה נאמר: "הרגל נעשה טבע שני", מפני שבזכותו האדם מתחיל להרגיש שהוא נמצא במציאות אחרת, ובהתאם אליה הוא חושב, רוצה ומקבל החלטות. אותה המציאות העליונה שבה הוא נכלל, היא שקובעת ומכתיבה לו את הכול.

ואז הגוף שלו וכל החיים הגשמיים מתחילים להצטרף לאותו ה"אחד". ובסופו של דבר הוא רואה שאין שום דבר שיפריע לו, אלא להיפך, הכול עוזר להיכנס למציאות האמיתית.

כל העולם שאנחנו מרגישים – נכלל ומתמזג עם השלם האחד הזה, ואז אנחנו באמת מגלים שקיימת בבריאה רק נשמה אחת. ומה שנקרא 600,000 נשמות – הן בינתיים החלקים הלא מתוקנים של נשמתו, שאותה הוא עדיין לא יכול לחבר להבנה הכללית.

אך לאחר מכן הם נכללים בתוכו, כדי לחזק ולתמוך במושג האחד והיחיד הזה.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס ההכנה לכנס הערבות העולמי, 11.11.2011

 ידיעות קודמות בנושא:
הנוסחה של המציאות – עם נעלם (או לא נעלם) אחד
ממורכבות אינסופית לפשטות מוחלטת
ארבע פעולותיו של הבורא