דף הבית / חינוך, ילדים / לא להעביר את החיים, אלא למצוא אותם

לא להעביר את החיים, אלא למצוא אותם

שאלה: דיברנו על כך שבקורסים של החינוך האינטגרלי האנשים מתאספים ל-7-8 שעות ביום ועוברים יחד מההתחלה את שלב ההכנה האינפורמטיבית, כלומר, מקבלים השכלה, ולאחר מכן הם עוברים לחלק המעשי, לחינוך, שבו כבר הם עוברים מצבים שונים בשיתוף פעולה פסיכולוגי.

במקביל ללימוד ולחינוך, האם יש מקום בתוכנית הזאת לבילוי משותף בחגים, וכדומה?

תשובתי: בהדרגה. הרי לאחר שהם עוברים 7-8 שעות יחד, הם צריכים, לפחות פעם אחת, אם לא פעמיים ביום, להשתתף בסעודה כלשהי. זאת צריכה להיות ארוחת צהריים ועוד איזושהי הפסקת צהריים. צריכות להיות הפסקות למנוחה, והעיסוקים צריכים להשתנות כל הזמן. אחרת האדם פשוט לא יהיה מסוגל, במיוחד אם מדובר באנשים בגיל הזהב – כולם יירדמו.

מכיוון שהם חופשיים, אנחנו צריכים לחלק את היום שלהם ללימודי בוקר ולימודי ערב, ובאמצע היום לתת להם זמן מסוים למנוחה, לבית, לצרכיהם הטבעיים. הרי זהו בכל זאת גיל מיוחד, שבו הפיזיולוגיה כבר לא לגמרי בריאה.

המטרה שלנו היא שלאחר שהאדם יתכלל בקבוצה, הוא ירכוש לעצמו חברה חדשה שבה הוא חי, ולא סתם מעביר את הזמן הפנוי שלו, אלא הוא מוצא בה את העתיד הטוב שלו.

אנחנו צריכים ליצור עבורם תנאים של ציפייה משמחת, שתתמוך בהם בצורה פסיכולוגית ובעצם תרפא אותם. כבר החל מהשעות הראשונות של השהות המשותפת שלהם אצלנו, אנחנו צריכים לעבוד דווקא על זה.

אנחנו צריכים לארגן עבורם ריקודים, ערבים כלשהם, כלומר, צריכה להיות כאן כבר גישה מיוחדת.

אני רוצה להדגיש שוב, שהנטייה שלהם כלפי השיטה שלנו, הרצון שלהם שזה יקרה, המוכנות שלהם – משחקים תפקיד חיובי בקרב הקבוצות של בני שאר הגילאים. אנשים מבוגרים יכולים ומסוגלים להשפיע על כולם. אנחנו מכירים את הגיל הזה. למעשה, הוא מאוד אקטיבי. רק נראה לנו, על פי החיצוניות שלהם, שהם פאסיביים, אך למעשה ההשפעה שלהם היא חזקה ביותר.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

דיעות קודמות בנושא:
הפחד המרוֹמֵם
מאמצים משותפים
קבוצות ל"גיל הזהב"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/klH2M

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest