דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא להיעצר בדרך לאהבה

לא להיעצר בדרך לאהבה

מטרת הבריאה היא להגיע לדבקות בבורא. את הדבקות בבורא אנחנו מגלים בעזרת תכונת האהבה. כי הבורא מגלה לנברא דווקא את התכונה והיחס האלה שנקראים אצלו "אהבה" ומתבטאים בצורה של טוב ומיטיב.

כך גם בעולם שלנו, כשאנחנו אוהבים מישהו, אנחנו רוצים לעשות לו משהו טוב. זהו הסימן החיצוני של האהבה. אבל אם אין לאדם רצון לעשות טוב, זה אומר שהוא לא אוהב, אלא עושה חשבון ובודק מה יותר כדאי לו: הוא נותן, כדי לקבל.

האהבה נמצאת מעל לכל החישובים. בהתחלה יש אהבה, ולאחר מכן, כתוצאה מזה, מגיעה הנתינה. האהבה בפני עצמה היא שמחייבת לתת, מפני שבכך אני מתמלא. כשאני אוהב ואין לי אפשרות לתת, אני מרגיש ייסורים. כי האהבה חיה מתוך כך שאנחנו מרגישים טוב כשאנחנו נותנים לאנשים שאותם אנחנו אוהבים.

אז מדוע מציבים בפנינו את המצווה שדורשת מאיתנו להגיע לאהבה לבורא? – זה לא ברור משתי סיבות. מצד אחד, איך אני ארצה את זה? מצד שני, למה זה נכנס בגדר של חובה? האם אפשר לחייב לאהבה? מדוע המסר הזה מקבל צורה של ציווי, של המצווה החשובה ביותר? גם מתוך החיים בעולם שלנו אנחנו רואים שאפשר לחייב לכל דבר, חוץ מאהבה. אם מחייבים אותי, זאת כבר לא אהבה.

מתעוררות כאן שאלות רבות, שאותן נשאיר לפילוסופים, ובמקום זה נדבר בצורה מערכתית. מערכת הבריאה נבראה על ידי האור העליון, שמגיע אלינו ממקור האהבה, מטעם אהבת הבורא לנברא. האהבה הזאת במקורה היא חלוטה. כדי לממש אותה, האור העליון מתפשט מהמקור בצורה של טוב ומיטיב ומייצב את הנברא בצורה שיוכלו להתממש בו כל התהליכים עד הסוף. זה נעשה אך ורק מתוך אהבת הבורא לנברא.

ולפני הכול, אנחנו צריכים להבין: כל מה שקורה איתנו, הדברים הכי גרועים ונוראים, שמהם האנושות סבלה במשך כל ההיסטוריה הגשמית שלה, וכן במדרגות העולמות הרוחניים – כל זה נבע מאהבתו החלוטה של הבורא אלינו. ואנחנו צריכים להגיע לאותו היחס מצידנו.

וזה אפשרי, מפני שהאור שמפתח אותנו מגיע בדיוק מאותו המקור. הוא יורד דרך המסכים המסננים ומתחיל להשפיע על הרצון לקבל הכי קטן שלנו, על הגרגיר הקטן של האגואיזם, הנמוך, העכור, המת. בהדרגה האור משפיע על החומר שלנו במדרגות יותר ויותר גבוהות של סולם ההתפתחות ומעורר את הגרגיר הזה לגדילה. הרצון עובר דרך בחינות הדומם, הצומח והחי, מגיע למדרגת המדבר שבה מתבצעת אותה המחזוריות, וכן הלאה.

כל זה בא מתוך אהבה. ולאחר מכן, בסופו של התהליך הזה, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, האהבה תשכון גם בנו. אבל היא עובדת בשני קווים: חיסרון ומילוי. כך אנחנו מתקדמים קדימה.

קודם כל, הבורא צריך, בהדרגה, ממעלה למטה, לברוא בנו חסרונות, רצונות, יחד עם המילויים בכל מדרגה ובכל מצב. ההבדל בין המדרגות האלה הוא הבדל מהותי: אנחנו מחכימים יותר, רוכשים הבנה ורגש יותר ויותר גדולים, והופכים מתאים בודדים בגוף, לבני אדם, ולאחר מכן, עם הנקודה שבלב, יוצאים אל המדרגות הרוחניות.

כל זה נובע מאהבתו של הבורא, ולכן אין ספק שנגיע לזה בחזרה. אז למה מצווים אותנו על זה? בשביל מה לדרוש תוצאה ידועה מראש? – הציווי הוא שלא נעצור בדרך, וכל הזמן נלך קדימה. אם נדחף את עצמנו קדימה מתוך רצון, אנחנו ללא ספק נגיע לאהבה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 31.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האהבה שהאגואיסטים לא מכירים
לידתה של האהבה
תהום מתחת לרגליים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest