לא יגעת, לא מצאת

הכול תלוי בהכרת החשיבות של הדרך הרוחנית, דווקא זה מה שחסר לנו. כמה זמן אנחנו מבזבזים במשך היום על כל מיני עסקים לא חשובים, ולא יכולים כל רגע להתרכז בכוונה הנכונה, שרק על ידי ההשתוקקות אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. והרי נאמר: "לא יגעתי, לא מצאתי". אז איך אנחנו יכולים לחייב את עצמנו לתת יגיעה?

עבור מה שנדמה כחשוב, אנשים מוכנים לרוץ יום יום: לעבוד קשה, לנסוע רחוק ולטוס, לדאוג. לכן הדבר היחיד שחסר לנו זה חשיבות הרוחניות. הרב"ש תמיד היה אומר, שלצערו, אי אפשר לקנות חשיבות בבית מרקחת, כמו תרופה, כדור פלא, שאם בולעים אותו, אז מייד מרגישים את חשיבות הרוחניות. אין כזאת תרופה, אז מה אנחנו עושים?

האמצעי היחיד זו השפעת הסביבה, כמו שכתוב: "או חברותא או מיתותא". אם אנחנו באמת נארגן חברה חזקה שהיא כל הזמן תיתן לאדם התפעלות, תעורר בו קנאה, תאווה וכבוד, כדי שהוא יקנא באחרים, יראה עד כמה הם חזקים ממנו, עד כמה הם מיוחדים, זה יגרה ויעורר אותו, לא ייתן לו להירגע, ואז יתעורר. ואם לא, אז אין לו שום סיכוי להצליח.

הכול נמצא בידי הסביבה. לאחר שאתה נכנסת לסביבה, אז אתה לגמרי תלוי בה. הסביבה יכולה להעלות ולהוריד אותו. האדם מתקדם לפי אותה עוצמת הרוח שישנה בסביבה כלפי המטרה, לא יותר ולא פחות. ודאי, שזה בתנאי שהוא בעצמו לא מזלזל בסביבה ומשתדל להידבק אליה. אבל מתפקידו להשקיע בסביבה, והסביבה בתגובה חייבת להשקיע בו, בכל אחד מהחברים.

צריכים לדאוג לזה וכל הזמן לבדוק, לעשות ביקורת, שכולם יהיו בחשיבות וגדלות המטרה. למשל עכשיו, אנחנו יושבים בשיעור, אבל חלק מהחברים עובדים בשיפוץ של הבית החדש. אז אנחנו צריכים לדאוג לחברים האלה ולא לתת להם לעבוד ללא הפסקה, יום אחר יום, ולהפסיד שיעורים. כך גם כן אסור, אפילו אם האדם נחוץ ביותר באתר הבנייה. בכל מקרה, צריך לדאוג שהוא לפעמים יבוא לשיעור ויהיה לסירוגין, פעם כאן ופעם שם.

אסור לגמרי לעזוב את השיעורים, האדם חייב לפחות פעמיים בשבוע להיות בשיעור כדי לשמור על חשיבות המטרה הרוחנית. אחרת הוא ייפול. כמו שנאמר: "טוב תורה עם דרך ארץ", כלומר חייבים גם זה וגם זה.

מתוך ההכנה לשיעור, 20.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תנועה על חומר הדלק של הקבוצה
מדוע המטרה אינה מושכת?
חשיבות המטרהחשיבות המטרה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest