דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לא המקום מקדש את האדם, אלא האדם מקדש את המקום

לא המקום מקדש את האדם, אלא האדם מקדש את המקום

שאלה: מה זה אומר להיות "עם נבחר"? מדוע הוא נבחר? כדי לסבול?

תשובה: הוא נבחר לעבודה מיוחדת בעולם, והדבר בא לידי הביטוי במהלך כל ההיסטוריה. כן, התפקיד שלו הוא קשה, ומתבצע באופנים שונים.

בתחילה, העם היהודי נתן לעולם את ה"תורה", הקשר עם הבורא. את הקשר הזה אימצו בצורה שונה חלקים שונים של ה"מלכות" הכללית, הנקראים "אומות העולם". הם איבדו את הרעיון המקורי והשתמשו בו לתועלת עצמית, כל אחד בצורה שלו.

כך נוצרו הדתות: הנצרות, האסלאם והיהדות, כמו שאנחנו מכירים אותה לאחר חורבן בית המקדש. מכאן צמחו גם כל מיני אמונות ושיטות, שמקורן של חלק מהן עוד לפני אברהם.

באופן כללי, הרעיון של האלוקות מתפרש בצורה שונה בכל אחד משבעים "הכלים השבורים", כמו כן ב"ילדיהם". וגם באופן אישי, כולנו מתארים לעצמינו את תפיסת החיים שלנו, את היחסים עם העולם ועם האלוקות בצורה שונה. כל אחד מתייחס לחיים בדרכו שלו.

באשר לעם הנבחר, על אף שה"כלים" שלו שבורים, בזכות ההכנה המקדימה טמונה בהם היכולת לפעולות שמכוונות לתיקון. הרי, "האור המקיף" בכל זאת דוחף את האנושות קדימה ומפתח את ה"כלים" האלה, את העם הזה, בצורה מיוחדת. והעניין הוא לא בכך שהדרך הזאת היא נעימה או לא נעימה, אלא בכך שהיא מיוחדת. ואף על פי שזה יכול להתבטא בצורה כואבת, אין כאן מה לעשות.

מה לא קרה בהיסטוריה של העם הזה, לאן הוא לא נזרק, מה לא עשו איתו! והנה, הוא הגיע ל"קו הסיום", לשלב האחרון של ההגשמה העצמית. השלב הזה יכול להימשך עשרות שנים ולהיות מלווה בתהליכים שאין טעם לדבר עליהם… אבל זה הוא המצב, ו"קו הסיום" מתקרב.

אלה הן התוצאות של ההכנה המקדימה של ה"כלים" האלה: יש בהם ניצוצות של השבירה, ולכן הם מגיבים באופן שונה לאור המחזיר למוטב. האור נשפך על כולם באותה המידה, אבל כל אומה מתעוררת בהתאם לייחודיות שלה, כל אחד מתקדם בדרך שלו. האור מגיע לכולם, אבל הקצב והאופי של השינויים שונים לכולם.

אילו היית רואה את "האור המקיף" המגיע ומקדם את האנושות כולה, אילו היית מכיר את מהותו הפנימית של כל עם, לא היית צריך לצפות בחדשות. אתה גם בלי זה היית יודע בדיוק מה צריך להתרחש עם כל אומה, וכל אדם…

שאלה: ובכל זאת, מה הוא "העם הנבחר"? מי שייך אליו?

תשובה: מדובר בקבוצה של "כלים", רצונות, בעביות מסוימת. הם מחוברים לקבוצה כדי לעשות עבודה משותפת כללית, וכך לנוע קדימה. בעם הזה טמון ניצוץ, שנפרד מהרצון האגואיסטי, ניצוץ שבעתיד יהיה ניתן להפוך אותו לכוח השפעה שגדל ברצון הכללי של האדם.

שאלה: האם זה קשור לאלה שגרים בישראל?

תשובה: זה לא קשור למיקום הגיאוגרפי. עם זאת, בארץ ישראל יש לעם הזה תנאים מיוחדים חיצוניים ובהתאם לזה, פנימיים, ששונים מהתנאים שבהם חיים חלקים אחרים של העם, המפוזר ברחבי העולם.

באופן כללי, יש סדר התפתחות של החלקים השונים של האנושות: הקבוצה העולמית שלנו, לאחר מכן, עם ישראל שגר בארץ-ישראל, אחר כך, עם ישראל המתגורר מחוצה לה, ואז כל אוכלוסיית העולם, ושוב, לפי סדר המשיכה לתיקון.

פעם, עם ישראל היווה "כלים" מתוקנים הנמצאים מעבר ל"מחסום", מעבר ל"פרסה". ואז הוא עבר שבירה ושקע לתוך הכוונה האגואיסטית – כדי להתערבב עם האח"פ, ובסופו של דבר, להגיע למדרגה הכללית הגבוהה יותר של תיקון העולם.

לפני חורבן בית המקדש השני, ה"כלים" האלה היו שייכים לגו"ע. הם היו צריכים להישבר ולחדור לתוך ה"כלים" של אומות העולם – הרי, דווקא להם הבורא בתחילה רצה לתת את התורה. ועם ישראל הוא שלב ההכנה, חוליית המעבר. הוא היה צריך לעבור את כל פיתולי הגורל שלו, כדי עכשיו סוף סוף להבטיח את תיקון העולם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות – להיות חוד החנית, החלוצים בדרך. ולכן העם היהודי קיבל את ההזדמנות לחזור לישראל, כדי מכאן לשוב לשורשים ולהתחיל את התיקון.

שאלה: האם יש קדושה כלשהי בארץ-ישראל במובן הגיאוגרפי?

תשובה: לא. פשוט הקשר איתה, אפילו ברמת הדומם, כבר כולל את הכוונה האלטרואיסטית.

האדם מקדש את הארץ, האדם מקדש את הטבע הדומם, הצומח והחי. אבל אנחנו לא שייכים לדרגה של ה"אדם", אנחנו בינתיים בדרגת ה"חי". ולכן, "ארץ ישראל", כלומר, הרצון לקבל ברמת הדומם, אינו קדוש. הרי, אני לא מחבר את הרצון הזה לעצמי ולא מקדש אותו. אני גר בארץ ישראל, פשוט מפני שאני מרגיש כאן בנוח. אם ילחצו עליי כאן, אני אברח למקום אחר, כפי שכבר קרה לפני אלפיים שנה.

במהלך הכנס בניו-ג'רזי, נפגשתי עם ישראלים רבים, ואף אחד מהם לא רוצה לחזור, חוץ מכמה אנשים בודדים שקשורים אלינו. הסקרים מראים, כי היהודים בארצות הברית מתרחקים מישראל, לא רוצים להיות מזוהים עִם ישראל. הם מעדיפים להיות יהודים אמריקאיים, כמו בני העמים האחרים. ועל אף שהם כועסים כשאני כותב על זה בבלוג, אלה הן תוצאות הסקרים שהם בעצמם משתתפים בהם. ואותו הדבר אני רואה בשיחות ובהרצאות שלי שהתקיימו באמריקה.

כמובן, אני לא מאשימים אותם בשום דבר. זה די טבעי, כאשר אתה חי במדינה מסוימת אתה מחובר אליה בצורה אגואיסטית ורוצה שיהיה לך טוב שם. ועל ארץ המוצא אתה נזכר פעם בכמה שנים. רוב יהודי אמריקה, מבין אלה שפגשתי, מעולם לא היו בישראל. בעצם, מה יש להם לעשות כאן?

שאלה: אז, האם צריך לחיות בישראל כדי להשלים את התיקון?

תשובה: בעל הסולם אומר שהאדם שנמשך לרוחניות, נמשך לארץ ישראל. בכל זאת, יש כאן משהו. את המשיכה הזאת אי אפשר להסביר במילים, היא נגרמת על ידי הניצוץ שטמון בתוכנו. ומשום כך באים לכאן אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, גם אם הם אינם יהודים. הם מרגישים שיש כאן מקור, שהמקום הזה שונה, מיוחד, שבו אתה מרגיש אחרת מכל מקום אחר. וזה קשור לא לדינמיקה ואיכות החיים החיצוניים, אלא לדברים עמוקים יותר…

מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ישראל באות וברוח
"נבחר" זו אחריות בפני העולם. מי מעוניין?
משרתי העולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CZdrE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest