לא דבורים, אלא דבש

שאלה: מה צריך להיכלל בהחלטה חוץ מהרצון שלנו?

תשובתי: ההחלטה שאליה אנחנו צריכים להגיע, כוללת בתוכה אכזבה מכך שאיננו מסוגלים להתאחד בכוחות שלנו, וכמו כן בזה שכל אחד מאיתנו או שכולם יחד, נוכל לפרוץ את המחסום ולגלות את העולם הרוחני. באיזה רגש אני אגלה אותה, אם אינני מרגיש זאת בתוכי? – הרגש הזה חייב להתהוות בינינו כדבר נוסף, כתופעה חדשה שכרגע אינה מוכרת לנו.

קיימים אצלי חמישה חושים, ובעזרתם, כמו בעזרת צלחות קליטה, אני מנסה לגלות רוחניות: מה זה, היכן זה נמצא? – אני מנסה, אך לא מוצא, כי הרי כלי שקולטים בו את הרוחניות, לא נמצא בי אלא בינינו. אז כיצד עליי ליצור אותו? אינני יכול לעשות זאת בעצמי, מאחר ואינני מרגיש את האחרים, הם כאילו אינם קיימים. אז במה אתחבר איתם אם אני נטול רגישות? – רק הכוח העליון יכול לעזור לי להתחבר איתם, והוא בכוונה יצר את המחיצות האלה שבינינו, כך שמיקם כל אחד בתא שלו, כמו דבורים בכוורת.

איננו יכולים לשבור את המחיצות האלה, אז איפה נרגיש את הרוחניות? – ברצון המשותף שלהשׂיגו ניתן רק בעזרת הבורא שיסלק את המחיצות שבינינו! כך בנויה הכוונה, כדי שאנחנו נגלה אותו, כי הרי הרס המחיצות בונה כלי לגילוי תכונת ההשפעה האופיינית לבורא. יוצא, שלהחלטה הזאת מביאה אותי הנחיצות בכלי חדש. זה נקרא מאמץ, ועלינו להשקיע אותו יחד, בכך שאנחנו עוזרים זה לזה בעליית חשיבות הציפיות שלנו. וברגע שאנחנו מקבלים החלטה משותפת: להתאחד ובהרגשה הזאת לפרוץ את המחסום, זה מתרחש, מאחר ואנחנו באמת רוצים לגלות את הבורא ככוח הקיים בינינו וכתכונת ההשפעה של כל אחד. וזהו העולם הרוחני.

מתוך שיעור על אגרת נ"ז של בעל הסולם, 12.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה במשׂרה מלאה
הבורא משני צידי החזית