קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה הן הפעולות הקונקרטיות להשׂגת האיחוד ותכונת ההשפעה?
תשובתי: הפעולה החופשית היחידה שלנו היא להתחבר עם הקבוצה וכמה שיותר בצמוד ובמהודק. אך פעולות פיזיות, זה לא איחוד. האיחוד חייב להיות פנימי: בשביל מה אני עושה את זה?!
בניסיוני להתאחד, אני צריך באופן קבוע לפנות לבורא: תעזור לי להשׂיג איחוד! אני מושך אותו איתי לשיעור, לישיבת החברים, רוצה שהוא יהיה לידי באופן קבוע. אני דורש מהבורא לבצע עליי את הפעולה הזאת ולא עוזב אותו אף לא לרגע. הכוח העליון חייב לבצע את הדרישה שלי, כי הרי הוא בעצמו רוצה את זה, כפי שגדול רוצה ליצור עבור הקטן תנאים להתפתחות. אך אם הילד לא רוצה להתפתח, אין מצב גרוע מזה, וזה אנחנו. המצב שלנו אינו מדאיג אותנו, והבורא רוצה שאנחנו נדרוש בקביעות!
לכן אני צריך לדעת: העבודה שלי, להתאחד עם הקבוצה ולמצוא בקשר הזה את העולם הרוחני. את העבודה הזאת אני עושה יחד עם הבורא. אני באופן קבוע מושך אותו, כמו שכתוב: "בוא אל פרעה!". וחוץ מזה לא צריך שום דבר. אז מה חסר לנו? – דבר ראשון: ייאוש מכוחותינו עצמנו. שנית: ביטחון בזה שהבורא יכול לעזור לנו. שלישית: בקשות אליו כדי שיסיים את הפעולה.
את הפעולה תמיד הוא זה שמבצע, ולכן העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'" (עבודתו של הבורא). זה פרדוקס, אך אני הוא שעובד ומשקיע מאמצים, והעבודה נקראת עבודת ה', מפני שאני רק מזמין אותה!
אך אני צריך לעמול קשה כדי לגלות שדווקא הוא זה שצריך לעשות את העבודה. את הפעולה מבצע האור, ועליי להימצא במקום הנכון ולהגיד: כאן תפעל! אם אני מוצא את המקום הזה, אז הוא מבצע. יחד עם זאת, לא חשוב איפה אני ומה אני עושה: אני נמצא בקבוצה, בשיעור, בבית, בעבודה או בדרך, אני תמיד עוסק רק בזה. וזוהי העבודה המעשׂית שלנו.
מתוך שיעור על אגרת נ"ז של בעל הסולם, 12.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת ה'
