לאמת כל צעד בעזרת המצפן

כל פעולה צריכה להיות מכוונת לגמר התיקון. אחרת הפעולה הזאת אינה שלמה. אנחנו כל הזמן מתכוונים לסיום, ועל סמך זה שוקלים את כל המצבים.

בזמנו, אברהם שלח מתנות עם בני הפילגשים למדינות המזרח, האבות היו צריכים להתמודד עם הגר וישמעאל שהיו מייצגים את "קו ימין", עם עשיו שמייצג "קו שמאל", עם בָּלק ודמויות נוספות המייצגות תכונות כאלה או אחרות. כל זה היה נחוץ על מנת להחדיר בהם פרטי אבחנות מסוימות אשר יתגלו בסוף הדורות. המלחמות עם עמלק, עם שבעה העמים שישבו בארץ ישראל, לא היו מוגבלות רק לאותו המקום, כלומר, לאותו החלק מהרצון שמעליו צריכים להתעלות ולהכניע. לא, הכול מכוון לגמר התיקון, כל המאמצים מצטברים בהדרגה ומתחברים בסיכום הכללי.

אבותינו עשו את ההכנות הדרושות לקבלת התורה, ואחר כך ההכנה נמשכה בתיקון עם ישראל עם אותה הכוונה להיות מוכנים לתיקון העולם.

יש כאן חשבונות רבים, יותר ממה שנדמה. כל השלבים שישראל עברו הם לא רק למען התפתחותם אלא גם מפני שייעודם הוא להיות אמצעי לתיקון העולם. העם הזה קיבל תורה לא רק לתיקון שלו, אלא גם להיות מוכנים לתיקון העולם.

בעל הסולם כותב על כך במאמריו "מתן תורה" ו"הערבות", שהכול קשור, ו"סוף מעשה במחשבה תחילה". לכן, עלינו להיות מכוונים תמיד לאין סוף, בכל פעולה הקטנה ביותר. כי בכל שלב בסולם הרוחני אנחנו משיגים עולם אין סוף ברזולוציה יותר גבוהה, בדיוק יותר גבוה. אנחנו משיגים מערכת "עגולה", אינטגרלית, אנלוגית, שבה הכול קשור. עובר ברחם אימו, תינוק, ילד, אדם מבוגר – תמיד מדובר על מערכת שלמה עם כל החלקים הנחוצים. רק חלקים מסוימים נמצאים בהתפתחות פוטנציאלית בעתיד והאחרים כבר קיימים בפועל.

למעשה, לא משנה מה נמצא לפנינו: "רשימו" (הגן הרוחני) שבתוכו מסתתר עולם שלם או העולם עצמו. זה היינו הך, אבל קודם אנחנו משיגים את ה"רשימו" שאחר כך "נפתח" בתפיסה שלנו.

ובכן, זה אותו אין סוף, המערכת תמיד שלמה, אבל היא מתגלה בהתאם לאדם שמשיג אותה. לכן, כשאני רוצה להגיע לרוחניות, עליי לתאר אותה לעצמי כמתוקנת לגמרי. אחרת אני לא חודר בעזרת הרצון שלי לסוף, אני לא מתכוון להשפעה.

החשבון הוא כזה: "במצב המתוקן אני משפיע לבורא. לשם כך עליי להכין את הכלים דקבלה שלי, כלומר את "אומות העולם". לשם כך עליי להכין את עצמי כדי להתקשר אליהם…", כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכך אני ניגש לכל פעולה.

ולהיפך, אם בכל פעולה שלי אני לא מתכוון לתיקון העולם כדי להביא אותו לבורא, אם אני שוכח שהוא מתגלה ומקבל נחת רוח דווקא שם, אם אני לא מחדיר בכל הפעולות שלי השפעה מלאה, אז אני לא עשיתי כלום. אז אני כמו פקק שחוסם את המעבר לכולם, אז אני "קליפה".

בכל צעד חייבים לתאר את התמונה הזאת, להשלים ולהרחיב אותה כל הזמן. בהתחלה אני חושב על טובתי האישית, אחר כך על טובת משפחתי, טובת עירי, המדינה שלי, ובסופו של דבר על טובת כל האנושות. כפי שכותב בעל הסולם שכולנו, נכון להיום, משפחה אחת. לכן, כיצד אני יכול להתנתק מהעולם? במקרה הזה אני לא מתקדם לקראת ההשפעה.

לכן, עליי לתאר לעצמי כל פעם במידת האפשר, את כל השרשרת מתחילתה ועד סופה. זה מספיק כדי להגיע להתאמה עם האור ולמשוך אותו שיתקן.

מתוך שיעור על פי המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 04.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל תתפוס את הנחש בראש
תסלחו לי, אבל מה הקשר לאנושות?
אנחנו לא יכולים להישאר מי שאנחנו עכשיו!