דף הבית / אהבה / לאהוב ללא סייג

לאהוב ללא סייג

שאלה: כולם מכבדים את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", אבל כיצד ניתן בעידן החדש לכוון את בני האדם לאהבה ולא לשנאה ופירוד?

תשובתי: לשם כך אנחנו עוברים בהדרגה מהכוונות האגואיסטיות לאלטרואיסטיות. כל אחד רוצה שיאהבו אותו כמו שהוא. במילים אחרות, האהבה היא מעל לכל החישובים. נדמה לי שמישהו יפה ומישהו לא, מישהו טוב בעיניי ומישהו רע. אבל אם כבר לאהוב – אז לאהוב אותו כמו את הילד שלי, לא משנה איך הוא יהיה.

רק שאת הילדים שלנו אנחנו אוהבים בצורה טבעית, ואילו כאן אנחנו זקוקים לאהבה שתהיה מעל לטבע שלנו. נאמר: "כל הפוסל במומו פוסל". אם אתה רואה במישהו פגם כלשהו, סימן שהפגם הזה הוא בך.

אבל מלכתחילה איננו מסוגלים להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר, מפני שלפי הטבע שלנו אנחנו שונאים זה את זה. אני תמיד מחפש באחרים את החסרונות, כי זה סימן שבמקום הזה אני טוב יותר מהם, גבוה יותר מהם, וזה כבר בפני עצמו דבר נעים. בגלל שאני רוצה להרגיש התענוג, אני חייב לראות פגמים באחרים, שיציבו אותם תחתיי, לפחות במשהו. אם נראה לי שמישהו נמצא מעליי ואינני מוצא לכך הצדקה, אני נכנס לדיכאון.

אז איך נוכל להגיע לאהבה? קודם כל, "לאהוב" זה להיות כלול מרצונות הזולת ולהיות מוכן למלא אותם. עכשיו אני מוכן להשתמש בזולת ולנצל אותו. אבל אומרים לי: "תשתמש בעצמך כדי למלא אותו". זה הרי מנוגד לחלוטין למהות שלי. אני אף פעם לא אצליח לטפס על קיר שכזה.

נכון. ולכן הלל הזקן הקל על הבעיה ואמר: "מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך". תהיה ניטרלי. לא שנאה ולא אהבה. אם תבצע את התנאי הזה, אתה תתגבר על החצי הראשון של הדרך.

על ידי זה אתה תתנתק מהאגואיזם שלך, מהרצונות הקודמים שלך, מהמחשבות והכוונות הזדוניות. מעכשיו אתה לא רוצה יותר לגרום רע לזולת, בשוגג או במזיד. אתה לא רוצה לנצל אותו, מפני שזה תמיד מזיק לו. ואפילו אם עדיין נדמה לך שאתה יכול להרוויח על חשבון הזולת, אתה גם מתחיל להבין שזה גם יגרום לך בעצמך להישאר בהפסד. מה שטוב לו, טוב גם לך, ומה שרע לו, רע גם לך. אתה כבר רואה שלמעשה שניכם מחוברים זה לזה על ידי הרשת הגלובלית שמתגלה היום בעולם. ולכן אין לכם ברירה אחרת, חוץ מבכל זאת, לא להזיק זה לזה.

זהו השלב הראשון. אתה ניתקת את המלכות שלך והעלית אותה לבינה, למצב של "קטנות", של "חפץ חסד". ולאחר מכן אתה צריך להמשיך, בדרך אל האהבה.

כל השלבים האלה מתממשים בתנאי שאתה הולך, מה שנקרא, מ"לא לשמה" ל"לשמה", כלומר, כשבתוך האגואיזם שלך אתה בכל זאת משתוקק למטרה האלטרואיסטית. אתה עושה את הבירור ומגיע למסקנה: "כדאי לי להתייחס בצורה טובה לזולת, כי אנחנו הרי מקושרים הדדית, ואין לנו ברירה אחרת…". אך בסופו של דבר, כתוצאה מכך שאתה הולך בדרך הזאת, אתה מזמין את המאור המחזיר למוטב והוא מתקן לך את השכל והרגש.

ואז אתה מבין: "אני צריך לאהוב את האחרים לא מפני שיהיה לי טוב, ולא מפני שכולנו נמצאים במערכת אחת". לא, זה לא העניין. פשוט תכונת ההשפעה עצמה מוצאת חן בעיניך. אתה לא יודע למה היא טובה, אבל אתה מרגיש שחוץ מהשפעה אתה לא רוצה יותר שום דבר. אתה לא ממלא את עצמך, לא מרגיש תענוג, אבל אתה משפיע בגלל הכבוד, העליונות והחשיבות של תכונת ההשפעה כמו שהיא, בצורתה הטהורה. עכשיו היא הכול בשבילך.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 27.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אם זה כל כך חשוב, לְמה אנחנו מחכים?
אל תתרמו סתם
אהבה היא לא ותרנות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tvhCp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest