קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור הכנה לכנס קרסנויארסק
אנחנו דיברנו וקראנו רבות על כך, שחייבים להתאחד. אבל עד לאחרונה, זאת הייתה תקופה די רגועה ואנחנו עדיין לא היינו מוכנים להבין שהצורך בחיבור הוא הגורם המכריע, המהותי, ושבו תלוי הכול.
אנחנו שמענו על כך לאורך שנים רבות, אבל לא הרגשנו שדווקא בתוך החיבור צריך להתרחש מה שאנחנו מצפים לו. "מנגנון ההצתה" לא פעל בנו, היה חסר ה"קליק" הפנימי, ההכרה, שרק בזה תלויה התוצאה של כל הלימוד והפעולות שאנחנו עושים.
אבל לאחרונה, אנחנו מתחילים להבין זאת, בעיקר עם כניסתו של החינוך האינטגרלי, שאותו אנחנו צריכים ליישם בראש ובראשונה על עצמנו.
בסיום שרשרת הכנסים שתמשך עד הסתיו, אנחנו נשתכנע באופן אוטומטי שהתיקון של הפירוד בינינו והאיחוד בין כולם הם המטרה שלנו. וההשתוקקות שלנו למשהו לא ברור ונעלה, לאור, תתגלה באופן אוטומטי אם אנחנו נגיע לחיבור הנכון.
ובכן, עלינו לכייל את עצמנו לכך שהמציאות העליונה מצד הרצונות (ה"כלים") היא בחיבור. כאשר אנחנו נעשה זאת בצורה אוטומטית, אף על פי שכל פעם יהיה יותר ויותר קשה לבנות גישה כזאת, אז אנחנו נוכל להגיע לעולם העליון.
אנחנו רואים זאת על פי הדוגמה של גלות מצרים, לפי הקבוצה שבנה אברהם. הם דרשו מפרעה, כלומר מהאגו, "שלח אותנו!", במילים אחרות "שחרר אותנו מעצמך, ותאפשר לנו להתנתק ממך". ואחרי הדרישה הזאת הגיעו עשרת המכות, "עשר מכות מצרים".
אבל, למעשה, אלה עשרת הביטויים האחרונים של האגו, בהם העביות מתגלה בעשר השכבות האחרונות כאשר האדם כבר ממש "הבשיל". על אף שעשר המכות האלה של האגו עוברות עלינו, הן מעלות אותנו ובסופו של דבר דוחפות אותנו לעולם העליון.
לכן, כשהאגו גדל באותה המידה שאנחנו מוכנים להתחבר מעליו, הוא מייד עוזר לנו, מכניע את עצמו ואז אנחנו מגיעים למדרגה חדשה. אני בטוח שככל שנתחבר בינינו יותר, אנחנו נתחיל להרגיש על עצמנו את עשרת הדרגות של האגו הגדל. ואז אנחנו באמת נרגיש שהניסיונות האגואיסטים שלנו, מצד אחד, לא נותנים כלום, ומצד שני, מוסיפים דרגה חדשה של חיבור.
כלומר, בחיבור בינינו עלינו להרגיש יותר מורכבים, יותר "מסובכים" ויחד עם זאת לראות שהמערכת הזאת, שדומה למעגל חשמלי הבנוי מרכיבים, בכל זאת, עדיין לא עובדת. לכאורה, הכל נמצא במקומו ואנחנו מנסים להתחבר, אבל בינתיים זה לא מצליח. וככל שאנחנו מתקדמים בעזרת מכות, אנחנו מוצאים כל הזמן מקומות חיסרון חדשים של מגע בינינו בדרגה יותר ויותר עמוקה.
לכן, צריך לראות את האגו שלנו כ"עזר כנגדו". הוא כל הזמן מתגלה בינינו ומוסיף לנו כל פעם הזדמנות להגיע לאגו הכללי, ההכרחי, כדי להגיע למדרגה הראשונה. כלומר, לא קיים שום דבר "כנגד" אלא הוא עובד ביחד עם האור ועלינו לראות פעולה אחת אחידה מצד הבורא. מצד אחד האור, שהוא "קו ימין", ומצד שני, האגו, שהוא "קו שמאל".
כך הם כל הזמן עובדים לסירוגין, כמו שתי רגליים, והאדם מתקדם ב"קו האמצעי". הבורא, הכוח הכללי שולט מלמעלה בשתי התכונות הללו, ואנחנו מלמטה, צריכים לממש אותן נכון כדי להשתוות לבורא. ה"אור" וה"כלי" צריכים להיות שווי ערך וככל שהם גדולים יותר, אנחנו מתקרבים יותר לבורא.
קבוצת "בני ברוך" שלנו נוסדה באמצע שנות התשעים, אף שיש לי תלמידים שהגיעו אליי בשנת 1991. ותארו לעצמכם שעד לאחרונה אנחנו לא דיברנו ברצינות על החיבור. אנחנו למדנו מהמקורות, קראנו מאמרים אבל עדיין לא יכולנו לגשת לנושא בצורה מעשית ורצינית. רק עכשיו אנחנו התחלנו לעשות סדנאות ולפתח את שיטת החינוך האינטגרלי, אבל עד עכשיו אנחנו לא עסקנו בזה מפני שהיה מוקדם מדי.
אני מרגיש זאת לפי הקבוצה והעולם, כי בזמננו הם מחוברים ותלויים זה בזה. עד לאחרונה לא היה מתח כזה, לא היו תנאים כאלה כדי להתחיל לממש ברצינות בצורה מעשית את החיבור בינינו.
לכן, את התוצאה של החודשים האחרונים אני רואה לפי אותו הרצון (ה"כלי") שאנחנו בונים. התוצאה של הכנסים הקודמים שלנו היא ההרגשה שהולכת וגוברת של הצורך בחיבור.
צריך להיות ברור לי שהרוחניות נמצאת בינינו, רק בפנים, בהצטלבות בין הרצונות שלנו. עליי לתאר אותה לעצמי בצורה אוטומטית. ולמרות שהאגו שלי עולה מדרגה, עליי בכל זאת למצוא במהירות את המצב הזה, להרגיש התרחקות ושנאה למה שמפריד בינינו ושוב להשתוקק לחיבור יותר גדול.
החיבור הזה יהיה יותר ויותר איכותי. לא מדובר כאן בחיבור ברמה ארצית, שמתבטא בשירים, אירועים שונים, להיפך, הוא יורגש יותר ויותר עמוק, יותר פנימי. הוא אינו קשור למדדים של העולם שלנו, למרחקים, לאופי וכן הלאה.
החיבור יתחיל להתגלות יותר ויותר כחומר רוחני, כרשת כוחות של קשרים בינינו שמופיעה בהדרגה, והיא היחידה שקיימת באמת. אנחנו נגלה אותה, וכל יתר המאפיינים החיצוניים שבינתיים אנחנו מדמיינים לעצמנו יתמוססו בהדרגה.
כך יצטייר הכלי הרוחני שלנו. כשנחשוב על הרוחניות, אנחנו נתאר לעצמנו את החיבור בצורה יותר ויותר ברורה כרשת הקשר בינינו, בתוך כל "פרצוף", בין ה"פרצופים" שבנויים מ"ספירות" ותת-ספירות וכולם מתחברים למערכת שנקראת "עולם".
ה"עולמות" הללו בנויים בצורה ליניארית, מדורגת, תלוי באגו, כיצד עובדים עימו בכל מדרגה ובאיזה אופן הוא מדורג. כל אלה הם 125 שלבים של הסולם הרוחני. ויחד עם זאת העולמות עגולים.
אנחנו נתאר לעצמנו שהמערכת הזאת היא היחידה שקיימת וכולנו בהדרגה נתמוסס בתוכה, כי אנחנו לא קיימים, לא קיים הגוף הגשמי, כל העולם הגשמי שלנו לא קיים. העולם הדמיוני הזה פשוט מתמוסס.
אנחנו נשתוקק במקום רוחניות אינדיבידואלית לרוחניות משותפת, נתאר אותה רק כחיבור שיתגלה כרשת הכוחות בינינו יותר ויותר איכותית. ובתוך רשת הכוחות הזאת אנחנו נתחיל להרגיש באמת את ה"אני" הפנימי שלנו שקיים בחיבור בינינו.
ואז, במקום כל מה שקורה בעולם הגשמי אנחנו נתחיל להרגיש שזה קורה בתוך הרשת הזאת. העולם שלנו הוא סתם ביטוי חיצוני מסוים של הרוחניות בצורה שאנחנו מסוגלים לתפוס אותה כרגע. ודווקא דרך הביטויים החיצוניים עלינו להשתדל לגלות את הרשת האמיתית היחידה שקיימת בין הרצונות, את כל מערכת הבריאה. הניסיונות הללו יתחילו להתגלות באופן מודע אצל כל אחד והמערכת הכללית תהיה יותר ויותר ברורה, מוגדרת יותר, היחידה שקיימת.
לפי דעתי זה יקרה כתוצאה מהמאמצים והכנסים שלנו. אני מקווה שכך יקרה. אבל זה תלוי במאמצים האינדיבידואלים של כל אחד ושל כולם ביחד, בתנועה לקראת זה.
ובסופו של דבר, אנחנו נתחיל לחבר את כל הידע שלנו לעבודה בקבוצה וגם לעבודה עם האנושות, וגם כלפי לימוד המבנה של העולמות הרוחניים. כל אלה ביחד יתחברו לתמונה אחת שלמה ואנחנו בתוכה.
זה צריך להיות הסיכום של רצף הכנסים שלנו. אני מאוד הייתי רוצה שבסיומו, אנחנו נוכל לתאר לעצמנו בצורה מפוכחת, ברורה ואמיתית שאנחנו קיימים בתוך המערכת הזאת, והיא זאת שקובעת את מצבנו הפנימי והחיצוני, את מצב העולם בכלל. לכן, התמונה הזאת נבנית אחרי מאמצים רבים.
מתוך שיעור הכנה לכנס קרסנויארסק, 13.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הדרך של הקבוצה העולמית
למה אנחנו לא מצליחים להתאחד?
העיקר – למצוא את הקו הנכון
