כשמתחילים לחפש את הקבוצה

אף אדם לא מגיע לקבוצת מקובלים מפני שהוא מחפש אותה בעצמו וזקוק לחברים. אם הוא זקוק לחברה, הוא ילך לחפש אותה בפאב או באיזה מועדון, אבל לא בקבוצה שבה שלומדים את חכמת הקבלה.

לקבוצה הזאת מגיעים בהתאם לדרישה הפנימית. מתעורר כזה רצון בלב, שגורם לאדם להרגיש באופן אינטואיטיבי שהוא יוכל לקבל כאן מילוי לקריאה הפנימית שלו. הוא מרגיש שיש כאן משהו, ועל אף שהוא לא יודע מה בדיוק, אבל כך זה מתחבר אצלו יחד בתת מודע.

ולכן הוא מגיע למקום הזה, כשהוא מרגיש שהוא קשור איכשהו עם הרצון הפנימי שלו. האדם אינו יודע למה הוא בא, מביאים אותו מלמעלה. כמו שנאמר, שהבורא שם את ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר: "קח לך!".

אך לאחר שהוא לומד הרבה זמן ועובר כל מיני מצבים (וזה יכול לקחת חודשים ואפילו שנים), הוא לבסוף מבין שאין לו כוחות להתקדם לבד, וזה אפשרי רק אם יתחבר עם הרצונות הזהים שקיימים באחרים.

מרגע זה והלאה, אפשר להגיד שהוא מחפש את הקבוצה, כלומר מבין יותר ויותר שלבד הוא לא ישיג את המטרה הרצויה ולכן הוא זקוק לכל האחרים: הוא מרגיש צורך בקבוצה, באהבת החברים. ובהתאם לזה הוא מתחיל לבנות קשר מיוחד עם האנשים האחרים שלומדים יחד איתו, כדי שאפשר יהיה לקרוא לזה קבוצה.

ועד אז, זאת לא קבוצה, אלא סתם אנשים שיושבים יחד… אם אינך מרגיש את הקשר שלך עם אלה שלומדים יחד איתך, אם אינך מבין שבלעדיהם לא תוכל להשיג את המטרה, אז אין לך לא חברים ולא קבוצה. כאלה יחסים אתה צריך לבנות, אם אתה רוצה להצליח.

את כל זה צריך לברר, ולכן זה לוקח כל כך הרבה זמן. ישנם כאלה שיכולים ללמוד ולשמוע את זה 20 שנה, ואפילו לדבר על כך, אבל בינתיים לא מופיע אצלם הרצון הפנימי, ההבנה בלב, שחייב להיות חיבור עם האחרים, אחרת לא ניתן לממש את עצמך. אין בפנים את ההחלטה הזאת, המטרה והקבוצה אינן מתחברות יחד.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 20.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא עובדים לבד, רק בשיתוף
על התדר האחד של הנשמה
העיקר – למצוא את הקו הנכון