לא עובדים לבד, רק בשיתוף

אנחנו חייבים להכין את הרצון שלנו, את הכלי שלנו, ואפשר לעשות זאת רק בעבודה הדדית, שזה הדבר הקשה ביותר. המאמצים הפרטיים שכל אחד ישקיע לבד – לא ייתנו לנו שום דבר. רק אם ניתן יגיעה בצורה הדדית ביחס למטרה המשותפת – המאמץ המשותף הזה הוא שיעניק לנו את הרצון.

הוא מעורר את העליון ומחייב אותו להשפיע על הרצון שלנו, לשנות אותו, לעבד אותו בצורה נכונה ואחר כך למלא אותו בתכונת ההשפעה.

אנחנו מתחילים לעבוד בשיתוף מתוך הכרח, לאחר שהתייאשנו מהניסיונות הפרטיים לעשות משהו, כשאנחנו רואים שזה לא מצליח, ושאין לנו שום סיכוי להשיג לבד את המטרה.

בדרך אנחנו מבררים בהדרגה את המטרה האמיתית ואת האמצעים להשגתה. בהתחלה כל אחד מציב לעצמו מטרות גשמיות לגמרי ומשתמש באמצעים הגשמיים המתאימים לכך. עד שלא נתחיל לברר במקצת ולהעלות את מושג ההשפעה, האהבה, החיבור.

במקביל לכך, אנחנו מתחילים לראות שהתכונות האלה קיימות מחוץ לנו, ורק על ידי התנהגות נכונה זה כלפי זה אנחנו יכולים לגלות בינינו את הגורם המשפיע ולעורר את האור שיבוא וישנה אותנו.

אם אנחנו לא עובדים בינינו בשיתוף, כדי להפעיל את המקור הזר השלישי, הרי שזה לא הכיוון הנכון של העבודה. רק כאשר אנחנו מנסים, במאמצים משותפים, להגיע להשפעה זה לזה וליחסים הדדיים נכונים, כדי להתעלות מעל עצמנו, אנחנו יכולים למשוך אלינו את המאור המחזיר למוטב.

ואז הוא ישנה את היחס שלנו זה כלפי זה בצורה כזאת, שבתוך היחס הזה אנחנו נגלה את תכונת ההשפעה. זאת נקראת "אמונה". ובתוכה, אנחנו כבר נגלה אחר כך את האהבה.

אבל לפני כן, חייבת להתגלות לנו השנאה, הכרת הרע. ואיפה היא? אנחנו בורחים ממנה. אי אפשר לעורר אותה בצורה מלאכותית, אלא רק על ידי מאמצים עיקשים להיות יחד ולהשתדל להתחבר.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 18.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תנאֵי העלייה
מתנה ליום ההולדת הרוחני
קדימה, אל האמת!